קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מדוע אנחנו לא מצליחים להתחבר?
תשובתי: אתם לא מצליחים להתחבר מפני שאין לכם מספיק רצון. צריכה להיות ערבות הדדית, כלומר, משהו משותף שבו אתם תומכים זה בזה.
קיים המצב עצמו וקיימת הנגזרת שלו: המדרגה העליונה יותר. כאשר מתחברים יחד רצונות נפרדים כדי ליצור כוח משותף, כמו בצבא, בקבוצת כדורגל או בקבוצת פושעים, נוצר רצון מאוחד של הקבוצה. אבל זה לא מספיק.
מכך שאנחנו מתחברים אנחנו עדיין לא עולים מדרגה, אלא רק מאחדים את הכוחות שלנו כמו כל קבוצה אחרת או גדוד צבאי. ואילו אנחנו צריכים לעלות למדרגה עליונה יותר, כדי שהרצונות שלנו יהפכו להדדיים ואנחנו נרצה לתמוך זה בזה.
אבל במה לתמוך זה בזה? בקבוצה רגילה אין בעיה לתמוך זה בזה. עם קבוצת כדורגל עובדים פסיכולוגים ומאמנים לפני המשחק והשחקנים מרגישים תמיכה הדדית וחיבור.
ואילו אנחנו צריכים להגיע להשפעה הדדית, לאהבה, למה שאין בנו, ואין כל הבטחה לשום שכר ממשי. אני לא חושב להבקיע גול אל תוך השער ולהרוויח מכך מיליון דולר ולסכן את חיי כמו בצבא. זאת מטרה שאין עליה שום תגובה, לא טובה ולא רעה. אם אני חושב עליה אני לא מרגיש שום דבר בפנים, לא רווח ולא הפסד.
במקרה הטוב אני רק מרגיש הפסד, מכך שמבזבז על זה את הכוחות שלי. ובמקרה הגרוע ביותר אני בכלל לא מבין בשביל מה אני עוסק בזה ולמי אני מתכוון להשפיע.
אם כן, אנחנו עובדים באופן הדדי בקבוצה כדי ליצור תמיכה פנימית, כוח, במקום הבורא, שיספק לכל אחד את כוח ההשפעה. ואם אנחנו עובדים על זה בצורה עיקשת, אז אנחנו מתחילים לגלות בינינו שחסר לנו עוד כוח אחד חי למימוש.
יכול להיות שיש לנו כוונה ורצון מופשטים, אבל זה כמו מנוע ללא חומר דלק. חסר חומר דלק, אין כוח בתוך הרצונות שלנו! אנחנו לא יודעים בדיוק מהו הרצון הזה להשפעה, ולכן אנחנו מגלים שממש דרוש לנו כוח זר שנמצא בפנים שיוכל לעזור לנו.
קיים כוח נסתר שכלוא בתוך החיבור שלנו שאותו אנחנו מגלים לפי מידת הייאוש שלנו. אבל אנחנו חייבים להתייאש דווקא מהעבודה הספציפית הזאת, מהניסיון להתחלק עם כל חבר בכוח ההשפעה. ואז אנחנו מגלים בתוכנו את הדרישה לבורא.
ועד אז זה נשאר רק בגדר מילים, אנחנו רק אומרים שאנחנו עושים את זה כדי לגלות אותו ולהשפיע לו. וזה עוד טוב אם לעיתים רחוקות אנחנו נזכרים בזה או קוראים על זה בספר. אבל למעשה אף אחד אינו מרגיש בכך כל נחיצות.
אבל אם אנחנו מכוונים את עצמנו למה שאנחנו מסוגלים, בזכות זה אנחנו מגיעים לשלב הבא. עד שבאמת נדרוש מהבורא שהוא יהפוך להיות העד לברית שלנו, ועל ידי כוחו יהיה ערב לכך שישרה בינינו כוח ההשפעה והאהבה. כדי שהוא ישתמש בו ואנחנו נוכל להשתמש בכוח שלו כדי להפוך להיות דומים לו. הכול מתרחש בשלבים, בזה אחר זה.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 30.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ארבע פעולותיו של הבורא
מהיכן מתחיל הסולם הרוחני
מה חסר לנו כדי לצאת?
"הכל במחשבה יתברר"… אם נדמיין את האסונות שאמורים לפקוד אותנו כבר עכשיו, ניהיה בתוכם, נחווה אותם. אלי נגדיל את החיסרון שלנו לחיבור בינינו. כי אנחנו כביכול מזמינים את האסונות, את הכאב, והייסורים מתוך בחירה, וע"י כך בורחים מהם לתוך ערבות, לתרופה היחידה שתציל אותנו מהסבל. ומלא לישמה נגיע ללישמה.