הבית של נשמתנו

laitman_2009-04_9136_70.jpg

הזוהר: פרשת תזריע, סעיף ק"נ: וע"כ מי שבונה בנין, כשמתחיל לבנותו, צריך להזכיר בפיו, שבונה אותו לעבודת הקב"ה.

ספר הזוהר מספר לנו על העבודה הרוחנית שלנו, ולא אומר אף מילה על משהו שמתרחש במישור העולם הזה עם חפצים גשמיים – בתים, אבנים, חיות וצמחים. הוא מסביר לנו על העבודה הפנימית שלנו, בחלק של הנשמה שלנו, הנקראת "אדם", הנקודה שבלב. בעזרת העבודה הפנימית שלנו אנחנו צריכים להשיג את גילוי הכוח העליון – הבורא.

החוש החדש שעלינו לגלות ולבנות, כדי שבמקום החושים של הקבלה יהיה לנו חוש של השפעה, נקרא "נשמה", "בית", "כנסת ישראל" או מלכות. יש לחוש הזה הרבה שמות, השמות משתנים בהתאם לתכונה שאנחנו רוצים להבליט ולהבדיל.

ספר הזוהר מסביר זאת בדוגמא על בניית בית – אותו החוש עצמו שבו אנו מגלים רוחניות. עלינו לבנות כזה חוש קליטה רוחני (כלי), שלא יהיה בו שום פגם. ואם בתוך הכלי הזה יש פגם, כלומר הכוונה של אותם הרצונות איננה על מנת להשפיע, אלא על מנת לקבל, האור מייד נעלם.

המצב הזה מכונה "בית נגוע" ("נגע"), ואז צריך לתקן את הכלי הזה, או לשרוף אותו, או להרוס אותו, או לתקנו. אם ישנה אפשרות באיזושהי צורה לטהר אותו ולעשות אותו ראוי לשימוש, אז מנגע הוא נהפך לעונג.

אדם שבנה את כליו בצורה שאיננה נכונה, עשה טעות או שגגה, צריך להבין מהיכן זה נובע, ועל ידי התיקונים שיעשה הוא יתקדם.

מתוך שיעור ערב על ספר הזוהר, 15.02.2010

רשומות קודמות בנושא:
הליכה במעגל או תנועה קדימה?
שפת הזוהר מסוגלת להכל
מצפן בדרך לבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest