הבזק של ברק

שאלה: בעבודה עם הכוונה, אני מרגיש שזה כמו הבזק של ברק שאי אפשר להמשיך אותו יותר מרגע אחד. אני כל הזמן שוכח על הכוונה, ולפעמים פתאום מגיעה תובנה, כמו פלאש שמיד כבה. איך לעשות כך שהכוונה כל הזמן תדלוק?

תשובתי: לשם כך דרושה ערבות. אין סביבך חברים שחושבים עליך. כל אחד חושב על עצמו, ולכן מקבל כזה הבזק פעם בכמה שעות.

אם הייתם חושבים קצת זה על זה, אז הייתם מחזיקים את עצמכם קבוע בכוונה כאילו שהייתם רוכבים על איזו כרית או שטיח מעופף. אני אפילו לא צריך לחשוב עליך או עליו, אלא עלינו, שזה הכלי הרוחני.

שאלה: אבל אני רואה שהחברים מנסים לעשות את זה! למה זה בינתיים לא מצליח?

תשובתי: אם אתה רואה שהחברים השתדלו ואתה השתדלת יחד איתם והחזקת את עצמך ובכל זאת נפלתם, זאת תוצאה טובה. אז הנפילות האלה הן כבר לצורך העלייה הבאה, לצורך התחזקות. אתם כבר בדרך הנכונה. אתה נזרק מהכוונה הנכונה כאילו ששכחת על הכול, אבל זה לא איבוד הכרה, אלא כך אתה מתקדם בטיפוס על הר המלך. זה הבדל גדול.

מתוך שיעור על הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות" של בעל הסולם, 13.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כוחה של הכוונה, בקביעות שלה
הלב שלי בידיים של החברים
ללא דאגה הדדית לא תגיע לעולם העליון