קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דעה: העולם המודרני נתקע במבוי סתום בהתפתחותו, במוגבלות של משאבי הטבע, האנרגיה והחומרים. אולם הממשל אינו מסכים לשנות את המודל הקיים, כיוון שהמודל הזה מאפשר לו לשלוט בהמונים. לכן, הייסורים של המערכת הגוססת יהיו ארוכים וכואבים. הרי, עניין שימור המערכת, זה עניין שימור האליטה עצמה.
המערכת של חלוקת העבודה יכולה להתקיים רק בתנאים של צמיחה מתמדת בצריכה. הירידה בצריכה יוצרת מסה של אנשים חסרי תועלת, וצריך לספק לפחות לחלק ממנה אמצעי מחיה. מתעוררות בעיות:
– כיצד לארגן את הייצור והצריכה כדי לספק לאוכלוסייה את ההכרחיות בתנאים של מחסור טוטלי במשאבים.
– כיצד להעסיק את משאבי כוח האדם העודפים לטובתה של החברה.
– כיצד לא להיכנס ל"מטחנה" של המדינות הגדולות.
הצרכנים מעוניינים בסיפוק האופטימלי של צרכיהם. יתכן כי העתיד הוא בארגון של תאגידים מקומיים אשר מאחדים את היצרנים והצרכנים, שמונחים על ידי העיקרון של שימוש מושכל במשאבי הטבע וכוח האדם בתוך מערכת אחת.
בתנאים של קריסת המערכת שהולכת ומתקרבת, החיפוש אחר צורות חדשות של ארגון עצמי שמאפשרות לשרוד, וכאידיאל, לחיות בכבוד, הופך להיות הכרחי. הדבר הוא נכון במיוחד לגבי הערים הגדולות שבהן האוכלוסייה לא תוכל לשרוד באמצעות חוות ליד הבית במקרה של קריסת המערכת.
אי אפשר לכפות צורות חדשות של הארגון החברתי מלמעלה. אחרת, זאת תהיה חזרה לקולחוז. אינטגרציה יעילה הינה אפשרית רק כתוצאה מהריכוז של הרצון המשותף של כל המשתתפים לקראת מטרה משותפת. ולכן כולם חייבים לדון על המודל היעיל של הישרדות.
התייחסותי: מודל כזה קיים: ראשית – זה החינוך וההשכלה האינטגרליים, כלומר, חינוך מחדש, ולאחר מכן, על בסיס של היחס החדש של האדם לעולם, לטבע, לחברה, בניית יחסים חברתיים וכלכליים חדשים.
ידיעות קודמות בנושא:
טיפול לא נכון במשבר
האנטי-צרכנים צוברים כוחות
העולם על סף עוני
