האם אני אגואיסט?

שאלה: בסדנאות של החינוך האינטגרלי, בזמן הדיונים במעגלים, אנשים מרגישים כוח אינטגרלי ומבינים שהם מקבלים פתרון באיכות חדשה אבל משייכים את זה לעצמם. מתוך נקודה זו קשה מאוד להסביר להם על הדרגה החדשה שמתגלה.

תשובתי: אם אתה תסביר לאנשים שכל הטבע מסודר לפי השלמה הדדית ורק האדם לפי ריחוק הדדי, אז הם יבינו שעל ידי השלמתם זה את זה הם יתחילו להשיג, לדלות מהטבע את המשאבים היותר פנימיים ועמוקים שלו. זהו חוק הטבע, חוק המיתוג.

שאלה: הם דנים בצורה נפלאה בחוקי הטבע, כאשר זה לא נוגע להם עצמם. ברגע שהעבודה מועברת עליהם, אז מייד מגיעה התגובה: "אני לא אגואיסט, אני לא חלק מהטבע".

תשובתי: תוך כדי תהליך הדיון הם צריכים בעצמם להגיע למסקנה שהם אגואיסטים. ברגע שאתה תרגיש שאיזה שהוא נושא מפריד ומרחיק אותם זה מזה, תשאיר אותו לסדנה, ואל תאפשר בשום אופן להגיע לידי הפרדה בין המשתתפים. אתה צריך בצורה יפה להכניס את הנושא הזה לתוך דיון בסדנה, והם צריכים להתכופף ובהדרגה "להסתובב" ולהתחבר.

פעם בילדותי קראתי ספר מתמטיקה של איזה מדען גרמני, שבו הונחה הנחה שיש אפס ומשהו שונה מאפס. מזה המחבר פיתח את כל המתמטיקה.

אותו הדבר גם כאן. כאשר אתה נותן רק משפט והם דנים עליו ומגיעים בעצמם לכל המסקנות. כי אם אני אומר להם שהם אגואיסטים, הם ודאי מייד יתחילו להתנגד ולחלוק עליי: "אתה בעצמך אגואיסט".

לכן צריך לבנות את השאלות בכזאת צורה שהן יביאו אותם למסקנה הזאת, במיוחד כאשר הם משלימים זה את זה בדיון במעגל. כל אחד מוסיף קצת, שנכון, זה האגו, וגם זה. וזה הכול, הם מגיעים לדעה אחת: "מסתבר שכולנו כאלה".

מתוך התוכנית "מבעד לזמן", 22.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
האור ישכנע את הווכחן העיקש ביותר
סוד ההצלחה
ללא תמיכה