האם אנחנו מזרזים את הזמנים?

שאלה: המשימה שלנו היא לזרז (להביא למצב של "אחישנה") את תהליך ההתפתחות. האם יש כאן איזה שהם קריטריונים לבדיקה?

תשובתי: אנחנו לא מזרזים את התהליך. במקרה הטוב, אנחנו מתקרבים לזה.

כן, על ידי המאמצים הפנימיים שלנו אנחנו משפיעים על איזה שהם יחסים חדשים, מגלים מצבים חיוביים בעם ישראל ובעולם. אנחנו ממתיקים, מרככים הרבה מצבים, אבל זה עדיין לא זירוז (מצב של "אחישנה").

כי "אחישנה", זה כאשר העולם מתחיל לנוע על ידי כוח חדש שמושך אותו קדימה, בכך שעובר דרכנו. וזה עדיין לא קיים.

בסך הכול, אנחנו מהווים את החלק הניכר של המערכת הכללית, החלק הפעיל והמשפיע על המתרחש ושמביא את הטוב. רק שזה לא מספיק כדי להזדרז.

אני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להפוך לאותו החלק החסר, לחולייה המקשרת בין העליון והתחתון, נהיה באמת "אור לגויים", המעבר של האור לעולם. ואפילו שהאנשים לא ירגישו את האור הזה, זה לא חשוב. הכוח שלו ימשוך אותם לטוב ואז הם יתחילו לקבל החלטות נכונות, יתחילו להתקרב בדעתם אלינו, יוכלו לשמוע את המסר שלנו, להבין ולקלוט אותו, להסכים איתו: "אפילו שאנחנו לא מבינים אותו עד הסוף, אבל כבר רואים ומרגישים שזה נכון".

ואז אנחנו נשיג מצב של "אחישנה". ואפילו לא סתם "אחישנה", אלא מה שנקרא "שופרו של משיח", דרגה שבה המסר על האיחוד מתפשט בכל העולם.

והאמצעי החשוב ביותר לכך, הוא החינוך האינטגרלי. מפני שככל שאנחנו מתחברים טוב וחזק יותר עם העולם, כך החיסרון שלנו לפנות למעלה לעזרה, הוא חזק יותר.

מתוך שיעור על מאמר "הערבות", 19.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
עם הרצונות שלך לא תגיע רחוק
משימתו של עַם "המשתוקקים לבורא"