קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כשחכמת הקבלה מדברת על המושג "טבע", היא מתכוונת לכוחות, למחשבות, לחומר, לכל מה שקיים. זהו החומר הדומם, הצומח, החי והמדבר, שמתפתח בהתאם למחשבה מסוימת, לתוכנית מסוימת.
אנחנו רואים מתוך ההיסטוריה שקיימת איזושהי תוכנית שמתממשת ומתבצעת. אפשר לומר שזאת מקריות. אבל "מקריות" זה אם, נניח, קוף יוכל לכתוב את "מלחמה ושלום", ואילו בטבע הכול מוחלט, קבוע ומקושר לפי חוקים מסוימים. אפילו בחלק הקטן והשטחי ביותר של הטבע, אם "ננער ממנו את האבק" נוכל לראות עד כמה הכול נעשה בחוכמה ומקושר הדדית. אז למה אנחנו חושבים שאנחנו נמצאים מעל הטבע, אם אנחנו בסך הכול מהווים חלק ממנו, ולא החלק המושלם ביותר?
לכן, לאחר שאנחנו חוקרים את העולם העצום הזה, אנחנו רואים שהוא בנוי בצורה מאוד חכמה ועקבית, ומתפתח לפי איזושהי תוכנית. התוכנית הזאת פועלת עלינו ואנחנו מהווים חלק שלה, חלק מתהליך האבולוציה.
בהתחלה הופיע הטבע הדומם, לאחר מכן הצומח והחי, ואחר כך האדם, שגם הוא נחשב חלק מעולם החי, מפני שהוא בפני עצמו מהווה תרכובת ביולוגית חלבונית שנתונה להתפתחות נוספת.
אבל לאדם הזה קורים דברים מוזרים מאוד. בשונה מהמינים הביולוגיים האחרים, הוא מתפתח באופן עצמאי, כאילו "מעצמו". ההתפתחות שלו כרוכה בהתפתחות השכל, התפתחות הכלים להשגת הטבע. וכל זה נובע מתוך התפתחות הרצונות שלו. הרצונות מולידים בו את המחשבות. כלומר האדם הוא ללא ספק אלמנט מיוחד של הטבע, על אף שגם הוא כפוף לאותה תוכנית ההתפתחות.
מתוך ישיבת תוכן בנושא הערבות, 25.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
זמן השינויים האיכותיים
כל העולם על רפסודה קטנה
העבד שמקיים את חוקי הטבע, מרצונו
