דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האיחוד קובע את הכול

האיחוד קובע את הכול

בעל הסולם, "שמעתי", מאמר סו', "עניין מתן תורה":

"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני, אין הפירוש שאז נתנה התורה פעם אחת ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות, כי רוחניות זה עניין נצחי שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה, אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון."

פעם בהיסטוריה של האנושות נולד תינוק שההורים שלו כינוהו "אדם". מדוע דווקא "אדם"? הם בעצמם לא ידעו, זה נקבע על ידי ההשגחה העליונה.

התינוק גדל, התבגר, וכנראה התחיל לשאול על משמעות החיים: "למה ובשביל מה אני חי?", אז, בערך בגיל 37, הבורא נגלה לאדם והוא התחיל ללמד את בני האדם, ובכך שם יסוד לשרשרת האירועים שאותה מתארת התורה: דורות עד אברהם ושלבי ההתקדמות שבאו לאחר מכן.

בכללות, אנחנו לומדים היסטוריה, גיאוגרפיה ואת המהות הרוחנית יחד, אז למה להאמין? או בצורה מדויקת יותר, כיצד עלינו לתאר לעצמנו את האירועים האלו? האם הם מתרחשים בו זמנית ברוחניות ובגשמיות?

נניח, האם המעבר של קבוצת אברהם מבבל העתיקה לארץ כנען אופיין כזהה לעלייה הפנימית?

האם הוא לווה בהכרת הרע ובטוב, באיחוד?

נאמר, אם אני מתאחד עם החברים בצורה חזקה יותר, אני יוצא מבבל ואם חזק עוד יותר, אני נכנס לארץ כנען.

יורד במדרגות האיחוד, אז מוצא את עצמי במצרים. מתאחד בצורה אחרת – עובר מחברון לבאר שבע…

יוצא, שהכול נמדד לפי סוג ועוצמת האיחוד שלנו. על כך מדברת חכמת הקבלה: העניין הוא בכלל לא בעולם הזה, אני מסתכל לא עליו אלא פנימה, כשאני יודע ששם בתוכי כל פרטי התפיסה תלויים במידת האיחוד והפירוד שלי עם החברים.

אולם, יחד עם זה, אומרים המקובלים, חייב להיות גם קיום בדרגת ה"ענף" הגשמי – במקביל למתרחש ב"שורש" הרוחני.

ה"שורש" חייב לגעת פעם אחת ב"ענף" – בגילויו הראשון. הרי הגילוי הזה מגיע מלמעלה למטה. ולכן כל מה שמתארת התורה, התממש במובן מסוים גם בעולם שלנו.

אנחנו יודעים שבית המקדש הראשון והשני, הסיפור של פורים המתואר במגילת אסתר, המלחמות של עם ישראל והגלויות שלו, באמת היו.

עד ימינו נשמרו הקברים של יוסף ורבקה, מערת המכפלה, ומקומות קדושים אחרים… במילים אחרות, באנשים של אותה התקופה באמת התגלו מדרגות רוחניות ובו זמנית הם היו חיים בעולם שלנו.

תחילה, תהליך ההשתלשלות מתגלגל מ"עולם אין סוף" ועד ה"תחתית" ממש – מה שנקרא, מקצה עד קצה. ולאחר מכן אנחנו צריכים רק לממש את הפוטנציאל שרכשנו בדרגות ה"אבות" בעת חורבן הבית ובגלות.

היום אנחנו נמצאים בכזה חושך שאנחנו אפילו לא יודעים על איזו גלות למעשה מדובר.

אם ניקח בחשבון את המשבר הנוכחי, רבים מרגישים אולי שהוגלו מארץ העושר, הכבוד, ויתר התענוגים הארציים.

אנחנו ירדנו כל כך נמוך, לעמקים כאלה, שבהם האפילה מסתירה את המהות עצמה של הגלות מהעולם הרוחני, מתכונת ההשפעה והאהבה. עבורנו השפעה, זה להיפך, משהו בלתי רצוי.

והנה עכשיו אנחנו צריכים להתחיל את העלייה, וזאת צריכה להיות עלייה פנימית. כמובן שהיא תשפיע גם על העולם הגשמי, אך לא נדרשות מאיתנו שום פעולות חיצוניות. הרי דווקא הרוחניות קובעת אילו צורות יהיו לנו לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד, איזו מין אנושות תהיה וכל העולם.

ובכן מתן תורה ליד הר סיני התרחש גם בדרגה הרוחנית וגם בדרגה הגשמית. ו"אין הפירוש שאז ניתנה התורה פעם אחת ואחר כך נפסקה הנתינה. אלא, אין העדר ברוחניות".

לא כך העניין הוא בגשמיות: בהר סיני אין שום קדושה, לא חילוניים ולא דתיים נמשכים אליו.

מצד שני, "רוחניות זה עניין נצחי שאינו נפסק. רק מפני שמצד הנותן אין אנו מוכשרים לקבל התורה" לא מגיעים לדרגה הראויה,"אנו אומרים, שהפסק הוא מצד העליון".

במציאות ההפסק מתקיים לא מצידו. כל הסולם הרוחני עדיין קיים, כל התנאים נשמרו, הרוחניות היא נצחית ולכן אם אתה מגיע למצב מסוים, אתה מקבל את התורה.

תעלה עוד יותר – תימצא במדבר, אחר כך בארץ ישראל וכו'. כל זה, מדרגות העלייה הרוחנית.

אני לא יכול לומר כיצד העולם שלנו ישתנה בהתאם לעלייה הזו, אבל הוא ישתנה ללא ספק.

הרי ה"ענף" בכל זאת פועל בהתאם ל"שורש". ואם אנחנו משנים את השורש בעלייתנו ובהשתתפותנו בה, הוא כמובן יפעל כבר בצורה אחרת על העולם ואז העולם ישתנה.

מתוך שיעור לפי מאמר מספר "שמעתי", 10.01.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אסיפה גדולה מול ההר
לצאת ממצרים בלי לזוז מהמקום
600,000 זה הגובה של גמר התיקון

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest