האדם הוא הפחדן מבין כל הבריות

מתוך ספר הזוהר: אמנם אחר שחטא בעץ הדעת, ואבד קומת האור, ונשאר לו העוביות הגדולה יותר מכל הבריות (ללא מסך), ריקנית בלי אור, ונגלה ששפל יותר מכל בריות העולם (כי כוח הרצון שלו גדול מהמסך שלו). נתהפך השיטה, שהאדם מפחד מבריות העולם.

הרי כל הבריאה חזקה יותר מהאדם. זה באמת כך. אנחנו אפילו לא תופסים, עד כמה שאנחנו חלשים מכל שאר הבריות – חיידקים, חרקים, ציפורים, חיות, ועד כמה שאנחנו תלויים בכולם.

הרי הרצון שלנו הוא העבה מכולם, ואין לנו מסך שיסתיר אותו, שיגן עלינו מעצמנו.

"האדם" שבתוכנו הוא כל כך קטן, הרצון שלו כל כך קטן, עד כי ברגע שבו מתעורר בי רצון בהמי כלשהו, אני מיד מציית לו, מחפש כיצד למלא אותו; הרצון לכסף, לכבוד, למין, ולתענוגים שונים נוספים, שולט בי.

אין לי שליטה על הרצונות האלה, הם יכולים לעשות בי כרצונם.

זו הכוונה בכך שהאדם הוא החלש ביותר מכל חלקי הבריאה – האדם שבי חלש יותר מיתר הרצונות הפנימיים שלי.

ספר הזוהר: וכמ"ש, אם חטא אדם, אומרים לו, יתוש קדמך. כי אם אינו חוטא, ומחזיק לו מסך על עוביותו, נמצאת העוביות לשבח אליו,שהרי משום זה קומת אור גבוה יותר.

אבל כשהוא חוטא ואובד קומת אורו, ונשאר בעוביותו בלבד, הרי היא לגנאי לו, ואז היתוש קודם במעלה אליו, כי נברר תחילה, והוא זך ביותר.

לאף אחד מהרצונות הבהמיים שכלואים בתוכי אין בחירה חופשית, ולא דורשים ממני לתקנם.

אני צריך לתקן רק את מה ששייך לדרגת "אדם" שבי.

ואז כל יתר הרצונות שלי יצטרפו לדרגת אדם – עלי לדאוג לדרגה זו בלבד.

בדרגת רצונות האדם יש לי בחירה חופשית, יש קשר עם הבורא. והרצונות האחרים רק מצטרפים לאדם שבי, תומכים בו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 07.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
בקשו צדיק, בקשו ענוה
 דינו של גיהנום
באר מים חיים