דמעות של שׂמחה

שאלה: כאשר אנחנו מדברים על רגשות, אנחנו מייד מתארים לעצמנו אדם אמוציונאלי, שפתוח לכולם. מצד אחד, אפשר לווסת את זה. מצד שני אפשר למתג את האדם כדי שלא יהיה רגשני. מה צריכה להיות התועלת המרבית של רגשנות בקבוצות של הלימוד האינטגרלי? האם יש שָם מקום לדמעות?

תשובתי: הו, כן! אנחנו רואים איך גבר בוכה תחת השפעת הקבוצה, פתאום מתעוררים בו כאלה רגשות, שהוא לא יכול להחזיק אותם, והוא גם לא מרגיש בכך צורך מיוחד.

כמובן, קיימים איזה שהם גורמים שמעכבים. אבל, באופן כללי, הרגשות באמת מביאים לדמעות, דמעות של שׂמחה, שחרור, לביטוי של אנרגיה חיובית. זה טבעי, וזה כמובן תהליך מאוד אמוציונאלי.

כי הרי הרגש, הוא המהות שלנו. והשׂכל, מיועד רק כדי לדכא אותו, כפי שאנחנו עושים בחיים שלנו, או להיפך, להעמיד את הרגש לטובתנו, שזה מה שאנחנו מנסים להשׂיג בחינוך האינטגרלי.

מתוך שיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי, 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הפרדיגמה החדשה של היקום
שותפות וביטוי עצמי
השמחה היא סימן להשפעה