דין אמת

ביאור המשנה: "הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים."

ואחר שידענו את כל האמור לעיל, הרוחנו להבין משנה סתומה במסכת אבות (פרק ג' משנה ט"ז). וזה לשונה: "הוא (רבי עקיבא) היה אומר, הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבא וילוה, והגבאים מחזירין תדיר בכל יום ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת והכל מתוקן לסעודה".

שאלה: מהו "דין אמת"?

תשובתי: דין שנעשה לפי היחס של "אורות" ו"כלים". ישנו חוק שקובע שאף על פי שהאור (+) והכלי (-) הפוכים זה לזה ויש ביניהם פער עצום שמחולק ל- 125 מדרגות, בכל זאת הכלי חייב לנוע בתוך התכונות שלו לקראת האור דרך כל המדרגות האלה. זהו העיקרון הראשון – השתוות הצורה.

כדי להגיע להשתוות הצורה הוקצב לנו זמן מוגבל של ששת אלפים שנה שאפשר לעבור בשתי דרכים.

בנוסף לכך האנושות מחולקת לשתי קבוצות:

• ישראל (גו"ע) – המשתוקקים בעצמם להגיע לבורא.

• אומות העולם (אח"פ) למי שלא נתנו השתוקקות כזאת.

לכן קיימים חוקים שלא אנחנו קבענו. בעולם הזה אנחנו בכלל לא בוחרים שום דבר, אלא הרצונות שלנו מנוהלים מלמעלה. מגיע האור ומעורר בתוך הרצון חיסרון זה או אחר ולא משאיר לנו ברירה אלא לבצע אותו. מדוע? את זה לא שואלים אותנו.

הרצון הוא הראשון, והשכל והחשבונות הם תוצאה ממנו, הם אמצעים שמאפשרים לברוח מהייסורים, מפני שחיסרון שלא בא על סיפוקו והייסורים הם היינו הך. רק אחר כך אנחנו רוכשים חסרונות שנרגיש כתענוג בזכות ההשתוקקות לאהבה.

את ההתפתחות הזאת אפשר להשוות למכבש ההתפתחות שמאלץ אותנו לרוץ קדימה. זהו "אור מקיף" מספר 1 (או"מ I), כללי, המאיר על כולם, מגן על כולם ומקדם את כולם בצורה הכרחית. נדמה לנו שהעולם מנוהל על ידי פוליטיקאים, אליטות, וכולי, אבל בעצם, כפי שנאמר, "לב שרים ומלכים ביד ה'".

חוץ מזה יש "אור מקיף" מהסוג השני (או"מ II), פרטי. זהו האור שלנו, הוא שייך למי שיש לו "נקודה שבלב" (•). הוא משפיע עלינו, מקדם אותנו, מחייב אותנו לקום בשלוש בלילה כדי לשנות את עצמנו, לעזור לאנושות, וכולי.

וגם כאן פועל החוק, כי גם אותנו לא שאלו האם אנחנו רוצים התעוררות או לא. בעל הסולם כותב ב"הקדמה לתע"ס" אות ד': "השי"ת מניח ידו של אדם על הגורל הטוב", כלומר מביא את האדם לבחירת הסביבה, "ואומר: קח לך ומעמידו על החלק היפה". על ידי התכללות בקבוצה, אתה תחזק את "האור המקיף" מספר II. זהו כבר אור "פרטי דפרטי" שהאדם יכול לעורר בעצמו, לבנות את תחילת הקשר שלו עם הבורא.

לכן, כשאני משקיע מאמצים בתוך הקבוצה, אני מתחיל לבנות יחסים עימו רק בתוך הקבוצה, כי מחוץ לקבוצה אין אפשרות כזאת, רק כאן אני מתקשר עם המקור של האור. כלומר, לא מדובר באור או בשינויים שהוא מעורר ואפילו לא מדובר בקבוצה ובטח שלא בי. אלא חשוב לי רק שזה קושר אותי למקור, לבורא. כל היתר הוא רק האמצעים.

ואני בונה בצורה כזאת את השרשרת, את כל מה שדרוש: מעורר את המאור, מתכלל בקבוצה, מבטל את עצמי לפני החברים. כי העיקר בשבילי הוא להתפתח כל הזמן ולחזק את הקשר שלי עם מקור האור. כך אני עובד עם "האור המקיף" הפרטי לפי הסדר הפרטי שמתואם עם הסדר של הקבוצה ועם ההתפתחות הכללית העולמית.

שאלה: כלומר, עליי להצדיק לגמרי את הדין ולהבין שזה נכון?

תשובתי: אין דין מלמעלה. הבורא מביא אותך לקבוצה ואומר "קח לך". במילים אחרות, תתחיל להתחזק בתוכה, תעבוד עם החברים ותמשיך להתקדם.

הוא "שם את ידך על הגורל הטוב", אז אתה לוקח או לא? אם לא, אז באותה המידה שאתה מתעלם מהתפקיד שלך, אתה מייד מעורר על עצמך צרות. ולוקחים כאן בחשבון לא רק את חוסר ההשלמה הפרטי שלך, אלא גם את התוצאות השליליות שהשפיעו על כולם. כל זה חוזר אליך כמו בומרנג ומתחיל ללחוץ עליך. לכן, לא הבורא הוא זה ששולח לנו צרות, כי ממנו נובעת רק האהבה. אחר כך אתה מגלה את זה.

אז מדוע הרגשת כל כך רע? – מפני שלא מילאת את תפקידך כלפי עצמך וכלפי האחרים, לכן אתה הרגשת את תוצאות המחדלים שלך. בגלל חוסר הבנה אתה חשבת שזה נובע ממנו, אבל למעשה אתה גרמת לצרות שלך במו ידיך. וכשבסופו של דבר אתה רואה זאת, אתה כבר לא בא בטענות כלפי הבורא.

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום", 28.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כאשר הרצון נענה לחיבור
בעלי החוב
שפת הקשר עם הבורא