גנב בחברה קדישא

אם אני רוצה שמלמעלה ישפיע עליי האור, אני צריך ליצור בעצמי חיסרון מלמטה שתואם לאור העליון. כלומר, החיסרון הזה צריך להיות מכוון דווקא להשפעה, כמו האור שמגיע מהמשפיע.

אבל אנחנו לא יודעים מהו החיסרון להשפעה ואנחנו יכולים לטעות אלף פעם, מבלי למצוא את התשובה הנכונה. ולשם כך ניתנה לנו הקבוצה, שנמצאת מול כל אחד. אני צריך לאהוב אותם, לחשוב עליהם, לדאוג להם, שזה לגמרי לא תואם לרצון שלי. זה עוזר לי לראות עד כמה אני לא תואם לאור, לתכונת ההשפעה, לבורא.

בעבודה הזאת אני יכול לברר הכול. העיקר זה לא להתבלבל, ולהשתוקק דרך הקבוצה דווקא לבורא, ואז היא תשמש עבורי כמו הבורא, ותזמין את אותה הדחייה, השנאה, חוסר הרצון.

כי הקבוצה תיתפס כמקום של השפעה, ואני לא רוצה להשפיע, אני רוצה לקבל ממנה. טוב לי להיות יחד עם החברים, לעזור להם, לחבק אותם, מפני שזה נעים לי. אבל אני לא יכול להתחבר איתם כדי שזה יהיה טוב לבורא, וזה ממשיך הלאה ונבלע איפשהוא בתוך הקבוצה, במקור נסתר, עליון יותר, וזה לא מביא לי שום פיצוי בתגובה. ורק כך אני יכול להשיג חיסרון נכון, שבתגובה עליו בסופו של דבר תגיע ההתעוררות מלמעלה.

דווקא הבורא הוא זה שצריך להיות המטרה הסופית שלי, ולא הקבוצה עצמה. רק אז אני אגלה עד כמה אני לא מסוגל להתחבר איתו, ואין לי אפילו צורך בקבוצה. הרי הבורא הוא איזשהו שורש עליון נעלם שלא מביא לי שום תועלת.

מהקבוצה אני עוד מרגיש תועלת במידה מסוימת: אנחנו מתאספים יחד, עורכים סעודות, כנסים, מעבירים את הזמן בנעימים. הרבה אנשים ברחבי העולם היו משלמים לא מעט כסף כדי להיות חלק מכאלה קבוצות, להעביר את החיים באיזשהו מועדון נעים, במקום לחיות מבלי אפשרות למצוא כזה חום וסביבה לבבית.

אבל כיצד עליי להפוך את ה"מועדון" הזה, את "חבורת הגנבים" הזאת (כי כל אחד הרי רוצה לנצל אותו לעצמו ולגנוב למען האגו שלו) ל"חברה קדישא" שמעלה אותי אל הבורא, בכך שהיא קוברת את האגו שלי. לכן, מאחורי הקבוצה אני תמיד צריך לתאר לעצמי את הבורא, רק אז היא תהפוך להיות המנגנון שמעלה אותי כלפי מעלה. כי אז אני אחשוב על השפעה.

וכאן נשאלת השאלה: האם אני באמת רוצה להידבק לקבוצה כזאת? ואז מתחילה העבודה הנכונה. אחרת הגנב ימשיך לרוץ לפני כולם ולצעוק: "תפסו את הגנב!". ואתה לא תדע שהגנב רץ ישר לפניך ותחשוב שהכול בסדר: אתה בקבוצה ומתקדם.

ובמיוחד בזמן הירידה, רואים על כל אחד שכאשר "נעלם" לו העניין האגואיסטי להימצא בקבוצה, אז כבר שום דבר לא מושך אותו אליה והוא יוצא מתוך החיבור, הוא לא רוצה להשתתף בו. לכן חשוב מאוד לברר את היחס הנכון של האדם לקבוצה, מפני שזה קובע הכול.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 09.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תעורר את השחר
טוב לי עם החברים? או עם החברים שביניהם נמצא הבורא?
תִפסו את הגנב!