גאולה אמיתית מושגת מהגלות

ישנם שני מצבי מפתח פנימיים: גלות וגאולה. למעשה, שניהם שייכים לרוחניות. כי אי אפשר להרגיש את עצמך בגלות, אם לא מגיע עד אליך הד, השתקפות של הגאולה, כלומר אם לא מרגישים משהו מהגאולה.

ילדים שנולדו בבית סוהר ובמחנות עבודה בסיביר, לפעמים נשארו שם למשך שנים רבות ללא שום אפשרות לצאת לחופשי, ועבורם זה היה כל העולם, כל כדור הארץ. כן, סיפרו להם על איזה שהם חיים אחרים, אבל הם עצמם חיו והתחנכו בתנאים של מחנות, מבלי לראות שום דבר אחר.

כל דבר אנחנו לומדים מהיפוכו. לא סתם שוני, אלא לצורך שלמות התמונה זה צריך להפוך לדבר העיקרי. למשל, אם אני רוצה להשיג אהבה, אז אני חייב להגיע לשנאה, ככל שיש יותר שנאה, כך אני יכול לרכוש יותר אהבה, עד שמגיע למצב ש"על כל פשעים תכסה אהבה", ואז זו תהיה אהבה חלוטה.

אותו הדבר שייך גם לגלות וגאולה:

– האם אפשר להגיע לגאולה, ללא יציאה לגלות?

– האם אפשר להכיר בגלות, ללא משיכה לגאולה?

כל המצבים באים בזה אחר זה, בכל מיני האופנים, הצורות והסגנונות, ובזה מאפשרים לאדם לברר בדיוק את כל האבחנות שבגלות לעומת כל האבחנות שבגאולה. ורק כאשר שתי התמונות האלה נעמדות זו מול זו, אז מופיע אצלו כלי ריק גדול, רצון בוער, וכמו כן מילוי גדול שלא מכבה את האש הזאת שבכלי. כי ברוחניות אדם עובד בעל מנת להשפיע, כלומר ממלא את הכלי שלו, כדי להידבק בבורא.

בהתאם לזה, בעולם שלנו אנחנו עוברים כל מיני מצבים גשמיים, כהעתקה של המצבים הרוחניים. גם כאן יש גלות וגאולה, אבל כל אחד נותן למושגים האלה הבנה משלו, ללא שייכות לבורא ולעליות הרוחניות, ולפעמים ללא קשר עם העָם, עם המדינה או עם מקום מסוים.

מצד שני, יכול להיות גם מצב, ש"גאולה" בשבילנו, זה חיבור יחד, שבו אנחנו מגלים חיים טובים ומאושרים ברמה הגשמית, ללא קשר לרוחניות. במקרה כזה, את השנאה והבעיות היום יומיות אנחנו מכנים כ"גלות". גישה דומה, ללא הסבר של השורשים הרוחניים, היא גם כן לגיטימית בפנייה לאנשים.

מתוך שיעור על המאמר "הגלות והגאולה", 28.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
עָם שאין לו מנוח
הכול יחסי, אפילו הגלות והגאולה
כל אחד יצטרך לעבור את גלות מצרים