בשיטה של ניסיונות וטעויות

"…כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ג, פסוק ג').

מדובר על כך, שלא מן הנמנע שיכול להיות עוד חורבן, מאחר ולאדם צריכה להיות בחירה חופשית כדי שהוא יעביר את עצמו דרך כל המחקרים, דרך הבירור של הטבע העצמי ביחס לטבע של הבורא.

לכן שום דבר לא צריך להתערב בעבודה הזאת. כלומר, הרצונות של האדם, ההשתוקקויות שלו, הם הראשונים, והעזרה של הבורא היא משנית. ולכן הוא צריך להיות מחוץ למחנה של העם.

הבורא מכנה את העם "קשה עורף", מפני שהוא בינתיים נמצא בתכונות אגואיסטיות.

"פן אכלך בדרך!", זה מסמל, שברגע שבאדם מופיעים רצונות ותכונות לא נכונים, אז הם מיד נכנסים לעימות עם האור, עם תכונת ההשפעה, ושוב מתרחשים חורבן וירידה למצב הקודם. וכאשר הבורא לא נמצא, אז האדם יכול לטעות במשהו בדרך.

ובאמת, כל הדרך שלנו מורכבת מבירורים, ניסיונות וטעויות, ואנחנו כל הזמן מתקדמים כמו טיל שמכוון למטרה. הוא צריך כל הזמן לסטות ולחזור למסלולו, לסטות ולחזור, אחרת הוא לא ירגיש את תנועת המסלול הנכונה. ואם בזמן של כל סטייה יתחיל להאיר לו האור, אז הוא יזיז את הטיל מהכיוון ויהרוס אותו, לכן הטיל בעצמו צריך לחפש את האור.

האדם בתוכו מעצב בעצמו את תכונת הבורא, הוא בונה בעצמו את העולם העתידי העליון בתוך ההרגשות שלו. לכן התנועה שלו מבוססת על ניסיון אישי. כמו שנאמר: "אתם עושים אותי", כלומר האדם יוצר בתוכו את הבורא.

התקדמות כזאת נראית באופן ברור בעבודה הרוחנית שלנו. השגת הבורא מתרחשת רק ברצון הנכון שאותו האדם גילה בעצמו בתוכו, הרכיב אותו, חיבר והציג כבר כרצון מוכן, הכרחי ונלהב לגילוי תכונת ההשפעה והאהבה.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בעקבות מלאך שמראה את הדרך
המדד של העבודה הפנימית
לפני הבחירה