בעקבות מלאך שמראה את הדרך

"וידבר יהוה אל משה לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה.

ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי והחתי והפרזי החוי והיבוסי: אל ארץ זבת חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה פן אכלך בדרך." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ג, פסוקים א' – ג').

בפנייתו למשה, הבורא קורא לו ולעָם ישראל להתחיל ביציאה ריאלית ממצרים (מתוך הרצון האגואיסטי שבו הם בינתיים נמצאים), לממש את הדרך של העלייה לדרגה אחרת, לדרגת "ישראל".

המלאך שהולך לפני משה, זה הכוח המנהל שמראה לאדם המשתוקק לבורא כיצד ללכת, אחרת הוא ימצא את עצמו בדרך הרוחנית ללא הגה ומפרשׂים. אם האדם באמת רוצה לקבל על עצמו את התכונות של השפעה ואהבה, בכך שכל פעם מבטל את התכונות העצמיות ורוצה לציית למלאך שמוביל אותו, אז הכוח המנהל פועל. זה למעשה, אותו האור שיורד עלינו ומוביל קדימה.

לציית למלאך, זה נקרא לכוון את עצמך לתכונת ההשפעה והאהבה כלפי הבורא, שמהווה את התכונה היחידה הזאת, השדה היחיד שאליו אנחנו צריכים כל הזמן להתקרב.

שאלה: מה זה אומר: "ללכת אל ארץ זבת, חלב ודבש"?

תשובתי: חלב, זו תכונת ההשפעה ("בינה"), דבש, זו תכונה יותר נעלה ("חכמה"). שתי התכונות מתגלות דווקא בארץ ישראל, ברצון, שכבר באופן ברור מקושר עם הבורא, כלומר מלא בתכונה מתוקנת מעל לאגו שלו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 16.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בשיטה של ניסיונות וטעויות
הכיוון לתכונת ההשפעה
מדבר מלא בחלב ודבש