בשביל מה להמשיך לחיות?

שאלה: מה הקבלה יכולה לענות לאדם אשר איבד את הרצון להמשיך לחיות, לשם מה כדאי להמשיך אותם?
התייחסותי: אין שום דבר שיכול למלא את האדם במילוי קבוע, נצחי ושלם חוץ מהרגשת מקור הכול – הבורא. לכן בהקדמה לתע"ס (אות ב') מובאת השאלה: "מהו הטעם בחיינו? כלומר מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?".

ואז ניתנת התשובה: טעם את הבורא! קבל את האור העליון והוא ימלא אותך, מפני שהוא שברא אותך והוא שיכול למלא את כל החללים הריקים שלך!
אי הרצון שלך לחיות – זהו כרוז מהבורא אליך המזמין אותך להתקרב אליו. הקבלה נותנת לנו את האפשרות הזאת. הרגשת הבורא ממלאת את כל החללים הריקים שלנו ויוצרת את הרגשת השלמות, ההרמוניה והנצחיות. קבל את הזמנתו והחיים יקבלו מייד משמעות עליונה, נצחית ונשגבת!
בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, אותיות ב-ג:
ב) אכן, אם נשים לבנו להשיב רק על שאלה אחת מפורסמת מאד, בטוח אנכי שכל השאלות והספיקות הללו יתעלמו מן האופק ותביט אל מקומם ואינם. והיינו השאלה הזעומה הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו? כלומר מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית היסורים והמכאובים שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק, למי אני מהנה?
והן אמת שכבר נלאו חוקרי הדורות להרהר בזה, ואין צריך לומר בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה עצם השאלה בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול.
ג) אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"…