דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בצק האגו מוכן לאפיה

בצק האגו מוכן לאפיה

בזמנו אברהם קיבץ את כל האנשים עם ה"נקודה שבלב", הוציא אותם מבבל מהחיבור ההתחלתי של העמים. מי שבער בתוכו הרצון הרוחני התחבר לאברהם, והיתר עם הזמן התפזרו בעולם ועיצבו את האומות השונות.

גם קבוצת אברהם היוותה יסוד לעם, אך להבדיל מהאחרים, לא היה לו שורש גשמי – הוא נוצר על ידי אותם הניצוצות הרוחניים. אברהם ליקט אותם ובנה מהם מבנה – "פרצוף" רוחני, תחת "מסך" אחד, שנקרא "ישר – אל" (ישר לבורא") – ישראל, עם ישראל.

ה"פרצוף" הזה פעל בצורה פשוטה, ובעזרת "זיווג דהכאה" שמר על קשר מסוים עם הבורא. עם הזמן התגלו בו רצונות לקבל יותר ויותר חדשים: העם עשה עבירות, אחר כך בירר, התגבר ותיקן אותן. התהליך הזה מתואר כהקרבת קורבנות, במילים אחרות, קירוב של הרצון לקבל לכוונה על מנת להשפיע בעזרת האור.

כך הם היו מתקנים את עצמם, בעזרת גילוי העבירות ועשיית המצוות. האור המחזיר למוטב גילה את הרע, והעם בתגובה על כך היה מתגבש והיה מעלה "תפילת רבים", ב"ערבות", "כאיש אחד בלב אחד", בהתאם לאותם התנאים שנקבעו במקור כתנאי לקבלת האור. אז האור היה מתקן אותם ומחבר ביניהם, איפשר שוב לגלות את הבורא בעוצמה גדולה יותר, וכך שוב ושוב.

ה"פרצוף" הזה הגיע עד לדרגת בית המקדש הראשון – דרגת "מוחין דחיה". היה חסר לו רק התיקון הכללי. אבל בדרגה הזאת גאולה שלמה אינה אפשרית – הרי צאצאי אחינו הבבלים שקעו יותר ויותר עמוק בתוך הרצון לקבל. אף על פי שהם התפזרו פיזית בכל העולם, אבל בלעדיהם אי אפשר היה לעשות שום דבר. לכן נחרב בית המקדש הראשון, ואחר כך השני, והתחילה הגלות. ה"פרצוף הרוחני" נשבר, נפל לתוך הרצון ליהנות הכללי והתערבב עימו, כמו בבצק, עד כדי כך שבכל חלק ממנו ישנם כל "המרכיבים".

סיום התהליך הזה מתרחש בזמננו, ולכן היום אנחנו צריכים להתחיל בתיקונים. עד כה הרצון לקבל גדל מעל הרצון להשפיע וניצל אותו – עד שמשימתו הסתיימה. במשך אלפי שנים האנושות התפתחה בזכות זה ששרידים מהרצון להשפיע עברו לרצון לקבל – בצורת דתות ואמונות שאברהם התחיל להכין אותם עוד בימי בבל, וגם בצורת מדע שהיה הבסיס לפילוסופיה שתחילתה בחכמת הקבלה.

הרצון האגואיסטי אינו מסוגל להתפתח בעצמו, ולכן קיבל כוח מהרצון האלטרואיסטי וניצל אותו להשפיע על מנת לקבל. מכאן התפתחו התעשייה, המסחר, המערכת הפיננסית. כך התפתחה האנושות – מצורות פרימיטיביות ועד הצורות המוגזמות לגמרי – עד שהגיעה המשבר.

המשבר המודרני מסמל שימוש מקסימלי, גבולי, של השפעה על מנת לקבל. אין יותר לאן להתקדם. מפציצים את האדם במסרים מסחריים: "תקנה עוד! תקנה יותר!" – כדי שאחרים ירוויחו על זה. ולא חשוב שעל ידי זה אנחנו מתנתקים, מזהמים את כדור הארץ ומתקרבים להשמדה. העיקר, להתעשר בעזרת השפעה על מנת לקבל מהצרכנים.

התהליך הזה הסתיים, הבא בתור זה הביקורת הסופית, הבדיקה האחרונה, לאן הגענו. לשם כך מגיע כוח שאפשר לכנותו "מבקר העולם", כדוגמת "מבקר המדינה", והוא מראה לנו את הסיכום: אתם מתקרבים לקראת סופכם שיגיע בעוד מספר שנים או עשרות שנים. וגם עכשיו אתם כבר לא יכולים להמשיך להתקיים במסגרת אותה המערכת. חייבים להחליפה.

המצב הוא כזה: אנחנו מימשנו, בעל כורחנו, את כל ניצוצות ההשפעה למען הרצון לקבל. על ידי זה הוא ספג אותם, את הניצוצות, התערבב בהם, כמו בצק שנספג ביין עד הסוף, עד הפירור האחרון. ועכשיו כשהגענו עד הסוף, צריכים לפעול הפוך כך שהרצון לקבל יפעל למען הרצון להשפיע. הסתיים השלב הראשון של הכרת הרע, האגו מופל מכיוון שאינו מסוגל לתפקד – ועכשיו חייבים להעלות את חשיבות ניצוצות ההשפעה, כדי שבהמשך בעזרתם נתקן את הרצון לקבל, בתוך "הבצק" שבו הם נמצאים. "העיסה" הזאת זה כל מה שיש לנו. גם אנחנו חלק ממנה, נתקדם יותר בביקורות, ובהכרת הרע.

מתוך שיעור על פי עיתון "האומה", 14.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התיקון מתחיל מבבל
הלבושים הזכים של הנשמה
עידן השינויים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest