קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "הערבות":
"אולם גמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית'."
כל העבודה שלנו היא לברר את הטבע של הבורא, להבין מה זאת תכונת ההשפעה. אנחנו יכולים לעשות את זה רק מתוך המצב שכנגדו, מתוך מצב של קבלה. ולכן, במידת אור ההשפעה שמגיע, אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו הפוכים לו.
כאן האדם מרגיש זעם, הרגשות רעות. האם הוא מסוגל להתמודד איתן, להתגבר עליהן? או להיפך, מעדיף לעצום את העיניים ולהישאר בטבע הרגיל שלו, העיקר לא להשתתף בהתקוטטות הנצחית בין שני הכוחות האלה, ש"משפשפים" ממנו את הרצון, שכבה אחר שכבה, עד שלא יישאר שום דבר? זו באמת בעיה: איך אנחנו מסוגלים להתמודד עם הבירורים הללו? איך אפשר לבדוק, ללמוד, להרגיש את הטבע של הבורא מתוך טבע הנברא?
האדם מקבל הארה מלמעלה רק בתנאי שהוא הכין לעצמו תומכים, סביבה נכונה. זה כולל לימוד, הפצה, חיים רגילים, עבודה, מעשר, כל התנאים שהמקובלים דורשים. והעיקר, וודאי, זו הסביבה, הקבוצה, החברים, שביניהם האדם מברר את הקשר עם הבורא. דווקא כאן נמתחים החוטים בין הטבע של הבורא והטבע של האדם.
ככלל, אנחנו מרגישים שנאה, דחייה, ומבינים שזאת הצורה הנורמלית, מפני שמתגלה האמת: בהשוואה לטבע של הבורא, הנברא מגלה את ההופכיות שלו. ולפעמים הטבע של הבורא מתגלה בכזאת צורה, שבתגובה האדם פשוט מרגיש, עד כמה הוא רע כלפי מישהו או משהו, כלפי עצמו.
אבל אם האור מתגלה בכל ד' הבחינות, הוא מתחיל להבין מיהו בעצמו, מיהו הבורא ומיהו החבר, שאיתו הוא נמצא כל מיני מצבים מנוגדים. בזה האדם כבר רואה את התמונה השלמה.
כך האור "משחק" איתנו: לפעמים נפתח קצת יותר, לפעמים נפתח קצת פחות, אבל לא באופן מקרי, אלא בהתאם לתוכנה מדויקת, במידת מסירותו של האדם. עד כמה הוא מוכן להיכנס תחת ה"צל" הזה, תחת ה"מטרייה" הזאת של המורה, הקבוצה, הלימוד, וכולי, ואז במידה הזאת אפשר לקדם אותו בדרך.
ולכן, כך או אחרת, אנחנו תמיד מתקדמים באופן איכותי, יותר ויותר לעומק של הפסיכולוגיה של הנשמה…
מתוך שיעור על מאמר "הערבות" של בעל הסולם, 16.05.2013
ידיעות קודמות בנושא:
האור מכאיב לעיניים שהתרגלו לחושך
הסכמה למשיכה ההדדית של "האור המקיף"
המשׂחק של הבורא
