בנקודת ההיפוך

מתוך "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו":

"אלא לאלו אנשים שרוצים באמת להתקרב לה', ובכדי שלא יהיה מסתפק במועט, כלומר שלא ישאר בבחינת ילד קטן בלי דעת… וזה דוקא אם באמת, שיש לאדם הזה רצון אמיתי."

האם זה אפשרי שבאדם יהיה רצון אמיתי? אני צריך להרגיש בפנים, בתוך הבטן, בתוך הלב, לבקר את זה עם המוח, עד כמה בכל רגע ורגע בחיים אני דרוך לשמור על עצמי, על הטוב שלי. העיקר בשבילי, זה לא להיפגע מאף אחד, שלא יזיק לי. אני דואג רק איך להתגונן מכל הרע שסובב אותי, מכל הסכנות וההשפעות הרעות שעורבות לי מכל הכיוונים.

אם אני מרגיש שאני עד כדי כך מרוכז בלעמוד על המשמר של עצמי, אז אני אבין שזה תופס את כל תשומת הלב שלי. ואפילו הרצון שלי לגלות את הבורא נובע מאותו הכלי, מאותה הכוונה להיטיב עוד יותר את מצבי. אבל אני לא מסוגל להיפטר מהטבע הבהמי שלי של הגנה עצמית.

וכאן אני מקבל החלטה, שאני חייב להתנתק ממנו, פשוט לקרוע את עצמי מהדאגה הזאת של שמירה עצמית. וזה הכול תלוי רק בכך, עד כמה חשיבות הבורא תהפוך עבורי ליותר גדולה מחשיבות עצמית.

כאשר יבשיל ויתעורר בי רצון כזה, החלטה, נחיצות, שאני אתחיל לשנוא את "הגוף שלי", כלומר את האגו, שמחייב אותי כל הזמן לדאוג ולשמור על עצמי. ואז בתוכי מתעורר רצון, תפילה, צעקה, בקשה על כך, שהבורא יחליף לי את היוצרות, ואני אתחיל לדאוג על גדלות הבורא, על "ואהבת לרעך כמוך" יותר מאשר את עצמו. ואת עצמי אני אראה רק כאמצעי להשפיע לזולת.

לכזאת התפוצצות פנימית אני חייב להגיע כדי שאהיה מוכן לעשות הכול. זו נקודה קריטית, שבה אני מחליט שאני מעדיף להמית את עצמי מאשר לחיות חיים כאלה, אם אני לא אוכל לדאוג לזולת יותר מאשר לעצמי. אני תופס את מצבי האגואיסטי, הבהמי, עד כדי כך בזוי, שאני פשוט חייב להחליף אותו.

אנחנו מאוד קרובים לנקודת ההיפוך הזאת, אלה שעדיין לא עברו אותה. ואנחנו צריכים לשים עליה תשומת לב מיוחדת.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 29.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אדיר במרום ה'
כיצד להעביר את תשומת הלב לעבר הבורא?
החלק הלימודי של העולם