בין שתי כוונות

Laitman_2012-11-07_gruzia_7633.jpg

שאלה: האם הכוונה היא מרכיב עצמאי?

תשובתי: כוונה, זה מה שאתה רוצה מהרצון לקבל. היום אין לנו כוונה אמיתית, היום יש לנו שיקול דעת, מאיפה עדיף "לגנוב" משהו, איפה אפשר ליהנות יותר טוב: ממה, ממי, איך, על ידי מה וכולי. זה מוטבע ברצון לקבל שלנו מכוח השבירה. אבל אנחנו לא יכולים לשקול את שתי האפשרויות, שתי הכוונות: על מנת לקבל ועל מנת להשפיע. אנחנו יכולים רק לחשב את התועלת המרבית האישית מהאפשרויות שקיימות. אני בודק את הרצונות שלי ובוחר את האפשרות המבטיחה ביותר. כל השאלה מבחינתי היא: במה להשתמש לטובת עצמי? איפה אני מרוויח יותר?

כוונה בעל מנת להשפיע נמצאת למעלה מזה. על ידה אני בודק את עצמי כלפי הזולת. ואז השאלה שלי נשמעת אחרת: איך לשרת יותר את הזולת במטרה להשפיע לו בצורה מקסימאלית? זה כבר חשבון אחר לגמרי. איך אפשר לעשות את זה? בשביל זה אני צריך להרגיש את האחר ולא את עצמי: מה טוב בשבילו? מה הוא רוצה? מה הוא צריך? אני צריך להתכלל בתוכו בצורה הדדית, אחרת איך אפשר לשקול את כל האפשרויות.

לכן, כדי לממש את הרצון להשפיע, אנחנו חייבים כל הזמן ללכת לקראת התכללות עם הזולת, עד האהבה ממש. במדרגות הרוחניות אנחנו תמיד מתלבטים בין שתי צורות הבירור – נופלים לקליפה ושוב עולים לקדושה.

היום בזמן ההכנה, בהימצאנו מתחת ל"מחסום", אנחנו עדיין לא יצאנו לדרגה הזאת. אנחנו לומדים, אנחנו משחקים בקבוצה, אבל אחר כך היא באמת תהפוך להיות עבורנו לחברה קדושה. לזה אנחנו מתקדמים, בכך שהולכים לקראת "יציאת מצרים", כדי לעלות מבירור אגואיסטי לאלטרואיסטי.

זה יהפוך עבורנו ללידה רוחנית. כך גם תינוק שיוצא לאוויר העולם, מתחיל לנשום, לאכול, להרגיש את הגוף שלו. לאחר הלידה הגוף מתחיל לתפקד בבירור חדש, שלא היה קודם לכן, יותר הכרתי. כך גם אנחנו רוצים לעבור לבירור חדש בגוף, ברצון שלנו.

מתוך שיעור על המאמר "ששים ריבוא נשמות", 08.01.2012

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest