בין שמיים וארץ

מ"יש מיש", מהכוח העליון, האחד היחיד והמיוחד, שאין עוד מלבדו, נברא "יש מאין". הנברא הזה נקרא "הרצון ליהנות". תכונת הכוח העליון היא ההשפעה ולכן הוא ברא את הרצון המנוגד לו, הרצון לקבל תענוגים, כדי שהוא יוכל להתקיים מחוץ לו.

הכוח השני, הרצון לקבל, רוצה לקבל דווקא את תכונת ההשפעה שהכוח הראשון רוצה לתת לו ולמלא אותו בה. בצורה כזאת, הרצון לקבל והרצון להשפיע תואמים זה לזה ומנוגדים זה לזה. מכאן מתחילה חכמת הקבלה, מחקר המציאות האמיתית שכוללת את הכול.

לאחר מכן הרצון לקבל מתפתח תחת השפעתו של הרצון להשפיע ושני הכוחות הללו פועלים זה על זה כמו פלוס ומינוס. מפני שהרצון לקבל הוא משנִי ביחס לרצון להשפיע, הוא נכנע לפניו ומקבל אותו לתוכו. הכוח הראשוני ברא אותו, פועל עליו, שולט עליו, וכך הרצון לקבל משתנה ומתפתח. השינויים הראשוניים בדרך הזאת נקראים "ד' בחינות ההתפשטות של האור הישר" או בשמם האחר: הוי"ה. השם הזה מהווה את השבלונה שדרכה הרצון להשפיע פועל בתוך הרצון לקבל.

לאחר ארבעת השלבים של פעולת הרצון להשפיע, הרצון לקבל מתחיל להכיר מיהו, מהו והיכן הוא נמצא ביחס לרצון להשפיע. הוא מתחיל להרגיש את עצמו כנברא שנמצא מחוץ לרצון להשפיע, מחוץ לבורא. ואז הרצון המקבל קובע בעצמו את התהליך שברצונו לבצע. מה שבעצם הוא רוצה זה להגיע להשתוות הצורה, להיות דומה ושווה לחלוטין לרצון להשפיע שהוליד אותו.

כל מה שיש ברצון לקבל הגיע אליו כמובן מהרצון להשפיע. הרצון להשפיע הוליד אותו, נכלל בו ונתן לו את כל כוחותיו ותכונותיו. מובן שכל מה שיש בנברא, ברצון לקבל, הגיע מהרצון להשפיע. הרי אין עוד מקור אחר שממנו הוא יכול לקבל משהו. מהיכן יכול פתאום להופיע בו משהו חדש?

ובכל זאת, מפני שהוא מרגיש את עצמו כנברא, הוא מסוגל לבצע פעולה עצמאית. לשם כך עליו להימצא בין שני כוחות הטבע המנוגדים: בין הרצון שלו לקבל ובין רצון הבורא להשפיע. אם הנברא יוכל לעמוד כך באמצע, בין שניהם, הוא יהיה חופשי לבחור לְמה הוא רוצה להשתייך.

לכן כשהבורא ברא את הרצון לקבל הוא לא רצה שהרצון הזה פשוט ירצה ליהנות, וגם לא שהוא יכיר את עצמו ואת מי שהוליד אותו, אלא הבורא רצה שהוא יעמוד באמצע בין שני הכוחות. שלא יישאר לא בטבע שלו ולא בטבע של הבורא, אלא בטבע האפסי הניטרלי, בחוסר שייכות לאף אחד משני הכוחות, באיזון, בין הפלוס והמינוס, בין שני קוטבי המגנט, "תלוי באוויר" בין שמיים וארץ. במצב כזה ההחלטה שלו תהיה באמת ההחלטה שלו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 18.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ערבוב הניגודים
זוג בלתי נפרד, אור ורצון
אנחנו קיימים מאין

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest