קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אפשר להשמיע את המוזיקה של העולמות הרוחניים (העליונים) לסטודנטים בקונסרבטוריון, כדי שהם ינסו למשוך על עצמם את ההשפעה שלה?
תשובתי: אני סבור, שאפשר להשמיע אותה אפילו לילדים.
שאלה: האם כדאי לעשות עיבוד פשוט של הנגינות הללו עבור בתי ספר מוזיקליים?
תשובתי: אני חושב, שזה הכרחי! צריך להציע את המוזיקה הזאת למשתתפים מכל הגילאים וגם לתזמורות סימפוניות גדולות. כבר היו לנו ניסיונות כאלה.
הניגון "הנה כחומר" מדבר על כך, שאנחנו חומר ביד הפּסָל העליון שמנהל אותנו, בכך שלוקח בחשבון את כל הדחפים והרצונות שלנו. הוא מוביל אותנו למטרה שלו בהתאם לכמה שאנחנו רוצים ללכת אליה בעצמנו, ויחד עם זה מתקן אותנו.
כך, על ידי זה שמלמדים ילד קטן ללכת, אנחנו מכוונים אותו, תומכים בו, ובאותו הזמן מחייבים אותו לעשות איזה שהוא מאמץ מעצמו, להתגבר על הפחדים שלו. הוא עומד, בוכה, לא יודע מה לעשות, עד שלבסוף מחליט לעשות תנועה מגושמת ונופל. אנחנו מרימים אותו, מעמידים על הרגליים, ושוב מחייבים לזוז.
דווקא כך נוהג עימנו הכוח העליון. אם אנחנו רוצים להתחיל בעלייה רוחנית, אז במידה של תנועה הכרתית שלנו אליו, אנחנו מתחילים להרגיש כיצד הוא תומך בנו (כמו שאנחנו תומכים בילד) ויחד עם זה דוחף אותנו קָלוֹת, משאיר אותנו לבד, כדי שאנחנו על ידי התגברות על הפחד נעשה צעד קדימה.
אבל בכל זה יש הרגשה של אהבה עצומה! למרות שאנחנו קצת מפוחדים ולא מובן לנו, אבל כך אנחנו לומדים, ממש בעולם המקביל, בזה שמבצעים את אותן הפעולות, אבל משקיעים במקום מאמצים פיזיים מאמצים נפשיים. על זה מספר הניגון "הנה כחומר".
מצד שני, המוזיקה הזאת היא שמחה. כי אני שמח לגלות את עצמי כחומר ביד הפּסָל, כמו גלגל הגה ביד המָלָח. נעים לי שאני יכול להיות לא סתם בהמה שמנוהלת מלמעלה ושהולכת לא ידוע לאן.
שני הכוחות, החיובי והשלילי, מנהלים אותנו כמו מושכות מצד ימין ומצד שמאל, בזה שמושכים אותנו במה שנעים לנו, ודוחים ממה שלא נעים, אבל אני יודע לֵמה להשתוקק, בזה שמשתמש בהם. בכך שאני מציג אותם זה מול זה, תופס את הכוח החיובי כשלילי ואת הכוח השלילי כחיובי, אני יכול לשנות את עצמי.
בעזרת הכלים שניתנו לי, הלב והמוח, אני יכול להבין ולתפוס את ההנהגה העליונה. ולמרות שאני נמצא, כמו גלגל הגה, כמו מושכות בידיו של הכוח העליון, אני יכול להיכנס איתו למצב מסוים של קשר, ברית, ולנוע באופן הכרתי למטרה הרצויה.
עכשיו אני עדיין לא מבין את זה, כמו שילד שמעמידים על הרגליים לא מבין בשביל מה הוא צריך את זה. אבל אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לשמוע לכוח הזה ולנסות לבצע בצורה נכונה את ההוראות שלו, מה גם, שזה לא פיזי, אלא בהכרה, כלומר להשתדל כל הזמן למצוא משמעות בפעולות שלו. אז אנחנו נגדל רוחנית.
מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 09.02.2014
ידיעות קודמות בנושא:
פשטות הגדלות
עולם המוזיקה
מוזיקה של השגה עליונה
