בחן את עצמך

שאלה: אם הבנתי נכון: "רע זה כשהפגיעה בזולת נעשית במודע ובכוונה תחילה". האם זה אומר שאי מודעות פוטרת את המעשה מלהיות מוגדר כ"רע"?
תשובה: על פי הקבלה מעשי האדם מתחלקים ל:
מעשים מחויבים – אם הבחירה היא רק "מר-מתוק", אזי האדם יעדיף בהכרח את ה"מתוק".
מעשים חופשיים – אם הבחירה היא בין "מר-מתוק" ל"אמת-שקר" – האדם יכול להעדיף "שקר מתוק" על "אמת מרה", למרות שיודע שה"שקר" שפל מהאמת, אך ה"מתיקות" מנצחת.
בדרגה הארצית כל האנשים מצויים באגואיזם מלא, מעדיפים תמיד "מתוק" אך משכנעים את עצמם שהולכים לפי ה"אמת". המעשים הארציים (תמיד אגואיסטיים) מתחלקים ל:
מעשים ללא כוונה תחילה, מזדמנים – כאשר אנו עושים דבר מה מבלי לחזות מראש את התוצאה, ואז היא מקרית.
מעשים עם כוונה, עם חישוב מראש של התוצאה הרצויה.
מעשים אלה יכולים להיות מועילים או מזיקים לסובבים אותנו, ולהיתפס בצורות שונות על ידי אנשים או על ידי החוק. אולם חשוב לציין שמנקודת המבט של הקבלה, מעשים טובים הם רק מעשים שמובילים למטרת הבריאה – להשתוות לבורא (כוח האהבה והנתינה).

אלה שמשתוקקים למטרת הבריאה, עושים את חצי הדרך הראשונה בכיוון הזה:
עבירות לא מכוונות (שגגות) – נובעות מכך שטובו של הבורא נסתר, אבל האדם מרגיש אותו כפועל.
עבירות מכוונות (זדונות) – נובעות מכך שהבורא נסתר כטוב וכפועל על האדם (ראו הקדמה לתע"ס).
לאחר מכן האדם עובר "מחסום", ובזכות גילוי הבורא אליו עושה רק מעשים טובים ונכונים!
בלבלתי אתכם?