בוא וראה את הבורא שלך!

אנחנו מכנים את האורות בשמות הכלים: נה"י, חג"ת, חב"ד. אך מדוע איננו מכנים אותם בשמותיהם הקבועים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה? – העניין הוא שאין אור בלי כלי! על האור עצמו איננו יכולים לומר דבר, האור מורגש בתוך הכלי. כתוצאה מהאור אתה מרגיש שמחה או חרדה, ושמחה זו אינה קיימת מחוץ לך. לכן הבורא נקרא (בוא וראה), הוא נתפס בתוך הכלי בלבד – הרצון.

אנחנו יכולים לדבר רק על החומר ועל הצורה שמלובשת בחומר, וצורה מופשטת אינה מושגת עבורנו. לכן, העיקר הם הכלים, הרצונות וההרגשה בתוכם. ההרגשה תלויה אך ורק בהתפעלות הכלי בעצמו. איננו יודעים מה באמת מתרחש, אלא אנחנו יודעים רק את תגובתנו על כך. תופעה שמתרחשת מחוץ לכלי, איננו יודעים.

דרך הכלי שלך זורם אור כלשהו והנשמה שלך חרדה. אחר כך זורם דרכך אור אחר ואתה מתמלא התפעלות. מהו ההבדל? – ההבדל הוא בכלי עצמו, אינך יודע איזה אור זורם, לעולם לא תדע עליו דבר, אלא רק את תגובתך. דרכך זורם תמיד אותו אור קבוע. האם הוא לא משתנה?! זה לא ידוע לך, אינך מסוגל למדוד בו דבר… אתה מודד את הכלי שלך בלבד, ההתרשמויות שבו ואת השינויים שבו.

אך מה מאלץ את הכלי שלך להשתנות לפתע? – הוא משתנה בהשפעתם של הגנים הרוחניים, הרשימות, וגם בעצמו. אתה בעצמך אינך יודע במדויק, מדוע וכיצד! אך תמיד אתה מדבר על הכלי שלך בלבד, וזה חשוב ביותר כי זהו עקרון של תפיסת המציאות שאינה נמצאת בחוץ אלא בתוכנו.

לכן, "כל הפוסל במומו פוסל" וכל הבירורים נעשים בתוך הרצונות, והאור הוא תופעה בתוך הכלי. כל העבודה שלנו היא בתוך הרצון שלנו והרגישות לאור תלויה רק בנו. אם אתה מעלה את הרגישות שלך, זה אומר שאתה עולה בסולם הרוחני מהעולם הזה לעולם אין סוף.

ההבדל בין המדרגות הוא רק ברגישות שלך למתרחש. גם עכשיו אתה נמצא בעולם אין סוף, אז מדוע במקום זה אתה מרגיש עולם נורא? – חוסר הרגישות שלך הוא הסיבה לכך. עליך להחליף את המשקפיים למשקפיים חדות יותר, אחר כך למשקפת ואחר כך לטלסקופ, אז תראה עולם שונה. המציאות כולה מורגשת בתוכך, על כן חכמת הקבלה נקראת חכמה פנימית כי היא מגלה רק את מה שהיה נסתר בנו. בוא וראה (בורא) את הבורא שלך בתוך עצמך!

כל הדתות, השיטות והאמונות טוענות שעלינו לתקן את עצמנו ביחס לעולם בחוץ, ובחכמת הקבלה אנו מתקנים רק את עצמנו. גם הקבוצה, גם העולם כולו, הכול נמצא בתוכך. אסור לך לחשוב אחרת, כי זה מכוון אותך לתקן את עצמך בלבד. אל תפזר הכוחות ואל תבזבז זמן על טעויות בניסיון לתקן את העולם ואת האחרים.

העיקרון הזה פועל בכלל וגם בפרט: ביחס לאנושות כולה וגם ביחס לקבוצה. בסופו של דבר, אנחנו מגלים בהדרגה את האמת, שעל האדם לתקן רק את עצמו וכך יתקן העולם כולו, החל מהמעגל הפנימי ביותר עד החיצון ביותר, "אדם הוא עולם קטן".

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 13.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
ליצור רצון נוסף באדם
בהשיגנו את שמות הבורא
מהנקודה עד מלכות דאין סוף