דף הבית / חינוך, ילדים / בדרך ליחסים אידיאלים

בדרך ליחסים אידיאלים

שאלה: בחכמת החיבור ישנו תרגיל שנקרא "הבעל האידיאלי". האם כדאי לשנות את זה במקצת למשחק, כאשר כל אחד מבני המשפחה מתאר לעצמו את האחרים כאידיאליים?

תשובתי: ודאי, זה מאוד מעניין. אבל יחד עם זה, צריך תמיד להשאיר איזו דלתא לכך, שאנחנו בינתיים רחוקים מלהיות אידיאליים, אלא רק מסכמים בינינו על יחסים אידיאליים, בזה שרוצים להגיע אליהם ולכן נמשכים אליהם במקצת.

העניין הוא, שהרף הזה למעשה בלתי ניתן להשגה, מפני שכולנו בני אדם ולכל אחד יש אגו משלו. אבל אנחנו צריכים להשתוקק לכך, כדי להתעלות מעל עצמנו עד כמה שזה אפשרי, להתחבר יחד, להעריך את המצב הזה ולהחשיב אותו כאידיאלי.

מצב כזה צריך להפוך לסטנדרט משפחתי כללי משותף. אם משחקים איתו נכון עם הילדים, אז הם יהיו הרבה יותר מאושרים מאיתנו, מפני שאנחנו מגיעים לזה במחצית השנייה של חיינו.

שאלה: ישנו עוד משחק דומה, שנקרא "שמחת הוויתור". כי הרי קשה לנו לוותר במשהו זה לזה, אבל בצורת משחק זה קל.

תשובתי: רק אם זה הדדי, ועד לגבול מסוים של סבירות. קודם כל, הילד לא צריך לתמרן על ידי זה. שנית, הוא צריך להבין, שבזה הוא נכנס לאמונם של אחרים, מזמין אצלם אמון כלפיו, וצריך לקחת את כל זה בחשבון.

במילים אחרות, ההורים נותנים בו אמון, אבל יחד עם זה הוא צריך בהתאם לזה לבצע גם הוא את מה שהם דורשים ממנו. נניח, שהם מרשים לבת שלהם לחזור הביתה בשעה אחת עשרה בלילה, אבל בתנאי שמישהו ילווה אותה או יפגוש אותה. הם חייבים לדרוש ממנה אחריות על מעשיה.

מתוך התוכנית "שיחות עם מיכאל לייטמן", 11.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בואו נעשה היכרות
שופט בורר
משפחה מאוחדת

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest