קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם אני מודה שמערכת הבריאה, אשר ניצבת מולי, למעשה יותר מתוקנת ממה שאני רואה, סימן שאני מתייחס אליה באמונה למעלה מהדעת, מעל לראייה שלי. אני מבין, שאינני רואה את מצבה האמיתי (הריאלי). הרי כעת המציאות עבורי, היא מה שאני מרגיש בתוך הרצון שלי, בכלי השבור שלי. ולמעשה "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", ואני רואה את כל העולם כשבור.
כדי להתקדם, עליי להתעלות מעל ל"דיין" הזה. ומי הוא הדיין הזה שלי? – הקבוצה. כלומר חוץ ממני, קיים עוד דיין אחד, דעת הסביבה. ואם אני מקבל את דעת הקבוצה, לאחר שבדקתי את עצמי, סימן שאני עומד בעמדה הזאת, למרות שריאלית אינני רואה אותה – הרי בצורה ריאלית אני רואה רק דרך העיניים שלי.
ושתי הדעות אינן יכולות להתקיים בו זמנית, או דעה אחת או הדעה השנייה. אינני יכול להסתכל בשתי העיניים דרך משקפיים שונות ולראות את אותו הדבר, אני רואה שהתמונות הן שונות! אך אני מבין, שהמבט של הסביבה הוא יותר מתקדם, הרי הוא הולך נגד הטבע האגואיסטי שלי.
באופן כזה, אני כל פעם מתקדם, אני מקבל במקום את דעתי, את דעתה של הקבוצה. עליתי אליה, הפכתי אותה לשלי, ושוב אני מחליף אותה לדעת הסביבה, עוד יותר גבוהה. כך אני עולה, יותר ויותר גבוה, כמו שנאמר: "הקבוצה היום, זה אני מחר!".
מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 13.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה היום, זה אתה מחר
=====כמו שיש סיפור חכם : *קבוצת זבוים התווכחו על איך נראה פיל…? והחליטו פשוט לצאת ולראות. מצאו פיל מטייל והתיישבו עליו… לאחר זמן מה חזרו ושוב התכנסו לדיון: איך נראה הפיל? ואז התחילו כל אחד לתאר את המקום עליו הוא ישב : משטח ענק וחלק, משטח מקומת ומתנדנד, סלע עם שפיץ בקצה וכו'… וכך התווכחו והתווכחו, עד עצם היום הזה, על מה הוא הפיל, כאשר כל אחד צדק מהמקום עליו ישב ואותו הכיר מהזווית שלו בלבד!…
אז בואו תמיד ניקח את זה בחשבון…