ארבעת הקטגוריות של ההנהגה העליונה – חלק י'

"בסתירה עם קטגוריית "אמת".

"ויש לך אחד מהחברה שהוא מתיגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת – הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר.

וכן יש לפנינו ענין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתיגע ג"כ בשעה אחת – יותר מחברו בשתי שעות או יותר.

ולפי השקפת מדת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתיגע, יותר מהחלק האחר, לספוק צרכי חייהם.

ולמעשה, נמצאים הגבורים והזריזים הטבעיים שבחברה, נהנים מיגיעתם של אחרים, ומנצלים אותם בזדון לבם, בנגוד למדת האמת, כי הם מתייגעים מעט מאד, לעומת החלשים והעצלים שבחברה." (בעל הסולם, "השלום בעולם").

הבעיה נובעת מכך שהחזק והחכם מנצל את החברה כשהוא עובד פחות שעות. אם הוא חרוץ ושקדן, אז הוא לא משקיע מאמצים מוסריים פנימיים עמוקים לצורך העבודה, כפי שעושה החלש ועצלן.

לדוגמא, ילד מגיע לבית הספר ללמוד ויושב בשלווה חמש שעות ברציפות, מפני שמעניין אותו לשמוע את דברי המורה. לידו יושב ילד חסר מנוחה שלא יכול להתאפק אפילו עשר דקות, הוא "מתפוצץ”, ולא יודע מה לעשות. כיצד אפשר לדרוש מהם את אותם מאמצים? הם מלכתחילה שונים. מי ימדוד את זה? כך גם לאורך כל החיים.

דוגמה נוספת, אדם אחד לא שוכח לקנות לאשתו זר פרחים ומעניק לה פרחים כל שבוע, ואילו לאדם אחר יש רצון רק לדוג, אבל הנשים שלהם דורשות אותו דבר. אשתו של הדיג לא לוקחת בחשבון שאפילו אם יקנה לה פרחים פעם בחודש, זה יהיה מאמץ גדול עבורו. ואילו עבור האחר זהו דבר של מה בכך, הוא עושה את זה באופן אוטומטי. איך אפשר לדרוש מהם את אותו הדבר אם הם מלכתחילה שונים?

מתוך שיעור וירטואלי, 28.07.2019