אקולוגיה וקבלה

לפני יומיים פורסמה ידיעה אקולוגית קטנה שמשכה את תשומת ליבי.

מחקר: עצים לא יפתרו את בעיית שינוי האקלים

עד כה סברו מומחים שייעור מאסיבי יסייע לספיחת הפחמן הדו-חמצני שהתעשייה והתחבורה פולטים לאטמוספרה, ויילחם בהתחממות כדור הארץ. אך מחקרים חדשים מגלים כי יכולתם של עצים לספוח פחמן דו-חמצני נחלשת בעקבות עליית הטמפרטורות העולמיות. החום מאיץ את השלכת והעצים פולטים פחמן במקום לספוג אותו.

לפי הקבלה, גם אם העצים כן היו מתפקדים בצורה נורמלית, לא הייתה נפתרת בעיית שינוי האקלים. העניין מצוי במישור אחר לגמרי. עתידנו הטוב (על כל היבטיו, גם האקולוגי) תלוי לא בעצים שנשתול או נכרות בידיים (וגם לא באף פעולה גשמית אחרת) – אלא בשינוי היחס שלנו לזולת, בלב ובמוח.

אמת מטרידה?

אני יודע שבשמיעה ראשונה זה מעורר תמיהה, ולכן אביא לכם כאן קטע מספרי "מגדל בבל, הקומה האחרונה", מתוך הפרק "ציות לחוקי הטבע", בו השתדלתי להסביר את הדברים בהרחבה:

שינוי היחס לזולת מביא את כל הטבע לאיזון
אנו מבינים די בקלות ששינוי יחס האדם לזולת יביא אותנו לפתרון הבעיות שבדרגתנו, הדרגה האנושית-חברתית, כלומר לא יהיו עוד מלחמות, ייפסקו הטרור והאלימות, מצב הרוח הכללי ישתפר וכיוצא באלה. אולם המשבר של היום מתחולל גם בדרגות האחרות בטבע – בדומם, בצומח ובחי. מה יהיה עליהן? כיצד ישתפר מצבן? הרי לכאורה כדי לטפל במצב האדמה, המים, האוויר, הצמחים ובעלי החיים עלינו לפעול ישירות כלפיהם, להציל אותם.
לפיכך, מפתיע לראות ששיטת התיקון של חכמת הקבלה מתמקדת ביחסים שבין בני אדם ותולה בהם את מצב הטבע כולו. הייתכן שתיקון היחסים האגואיסטיים בין בני האדם ישפיע על מצב הדרגות האחרות גם כן ויפתור למשל את הסכנות האקולוגיות ואת מצוקת המשאבים הקיומיים המאיימת עלינו?
כאן עלינו לדעת כי כוח הטבע האלטרואיסטי המשפיע עלינו הוא כוח אחד. אין בו חלוקה, אלא שביחס אלינו הוא מתחלק לטבע של דומם, של צומח, של חי ושל מדבֵּר, היינו לדרגות השפעה שונות כלפינו.
בדרגת הדומם הוא משפיע עלינו דרך האדמה למשל, בדרגת הצומח דרך הצמחים והעצים, בדרגת החי דרך בעלי החיים וגם דרך גופנו, ובדרגת המדבֵּר דרך החברה הסובבת אותנו. בסך הכול זהו כוח אחד, אלא שהחושים שלנו, כפי שנראה בהמשך, מחלקים אותו בעינינו לכוחות רבים ולדרגות שונות.
דרגת האיזון הגבוהה ביותר שלנו עם הכוח האלטרואיסטי הזה היא להיות איתו במחשבה אחת, ברצון אחד, בכוונה אחת – באיזון הנקרא "דרגת המדבֵּר".
אם אנו אוהבים את האחרים, אם האנושות מתקיימת כאגודה אחת ובני האדם מחוברים זה לזה כחלקי גוף אחד, הרי בכך אנו יוצרים איזון בינינו לבין הכוח הזה בדרגה הגבוהה ביותר, ולכן הוא מאוזן איתנו גם בכל הדרגות הנמוכות יותר. משמעות הדברים היא שכל הביטויים השליליים של חוסר האיזון, הסבל והמחסור שאנו מרגישים כיום, בדומם, בצומח, בחי ובחברה האנושית, נפסקים.
לעומת זאת, כאשר האדם מאזן את עצמו ביחס לכוח הטבע בדרגות נמוכות יותר מדרגת המדבֵּר, כלומר מתקן את יחסו לדומם, לצומח או לחי, הרי שבדרגות הנותרות הוא עדיין ירגיש חוסר איזון.
אם למשל אדם מתייחס לכל דרגת הדומם שבטבע באהבה, אינו הורס את האדמה ואת שכבת האוזון וכיוצא באלה, הוא יוצר איזון בדרגת הדומם, אבל בדרגת הצומח, החי והמדבֵּר עדיין אין הוא מאוזן. אמנם גם בכך יתרחש שינוי לטובה מצד כוח הטבע, אך יהיה זה שינוי קטן בלבד, שינוי מקומי.
אילו התייחס האדם באהבה גם לדרגת הצומח שבטבע, ודאי שהוא היה מגדיל במקצת את האיזון עם הטבע, וכתוצאה מכך היה מרגיש שמצבו נעשה נוח מעט יותר וטוב יותר. באותה הדרך, אילו נהג כך גם כלפי דרגת החי שבטבע, היה מצבו משתפר מעט יותר.
אך כל זאת הוא כאין וכאפס לעומת האיזון שלנו בדרגת המדבֵּר, כי אנו בני אדם, אנו "המדבֵּר". ולכן דווקא דרגת המדבֵּר שבנו היא שחייבת להיות מאוזנת.
גם אם לא נסכים לכך וננסה בכל כוחנו ליצור איזון רק ביחסנו לדומם, לצומח ולחי, לא נצליח לשפר את המצב באופן ממשי, כי מאמצינו לא יעלו בקנה אחד עם כוונת הטבע כלפינו. דומה הדבר לאדם מבוגר המתייחס לחיים כילד קטן ומתעלם מהיכולות ומהכישורים הרבים שיש בו. מובן מאליו שהתנהגותו זו לא תשנה את העובדה שהטבע מתייחס אליו בהתאם לפוטנציאל ההתפתחות שהוא הטביע בו, גם אם אותו אדם אינו מממש אותו.
כוח הטבע שואף להביא את הכול לאיזון כולל, ואיזון זה יושג רק כאשר יחס האדם לזולת יהפוך לאלטרואיסטי. לכן חוק האיזון המניע את כל התהליכים במציאות דוחף אותנו לבוא לאיזון בדרגת המדבֵּר דווקא, ואינו מאפשר לנו להגיע לחיים נוחים ובטוחים על ידי פעולות איזון בדרגות הנמוכות ממנה.
משמעות הדברים היא שכל עוד לא ניצור חיבור אלטרואיסטי בין בני האדם, תמשיך השפעתו האחת והקבועה של כוח הטבע עלינו להיות מורגשת בנו כשלילית, והאופן שבו היא מתחלקת בחושינו לדרגות שונות, כאמור, יגרום לכך שבכל דרגות המציאות יימשכו הקשיים. לכן, בו בזמן שאנו מנסים להתמודד עם בעיה מסוימת, למשל בתחום האקולוגי, צצות בעיות רבות אחרות מכל עבר, ובקצב גובר.
איננו יכולים להרשות לעצמנו לברוח מהתמקדות בטיפול בבעיה האמיתית, תיקון היחסים האגואיסטיים בין בני האדם, ולהתמקד בטיפול בדרגות הנמוכות יותר שבטבע. דווקא בעניין זה תלוי מצבו של הטבע כולו, ואם ברצוננו לשפר באמת את מצבו במידה ניכרת, זוהי הדרך לעשות זאת.
כל המתרחש בעולם תלוי רק באדם, כך מסביר ספר הזוהר. הכול קיים ומתחולל רק בעבור האדם, במטרה לסייע לו ליצור חיבור נכון בינו לבין הזולת ולרכוש את תכונת האלטרואיזם של הטבע. בכך יבוא הפתרון לכל בעיות העולם והטבע כולו יתקיים בצורה מתוקנת, באיזון כולל, בהרמוניה ובשלמות.
הרב קוק תיאר זאת כך: "כח היצירה וההנהגה העולמית, יצאה אל הפועל בתכלית השלמות […] אמנם רק חלק קטן עומד הוא מחוסר תיקון […] בהשלמתו תלויה היא השתלמות כל היצור כולו. החלק הקטן הזה, הוא הנפש האנושית, בצורתה הרצונית ובחיקויי רוחניותה. חלק זה מסור הוא לאדם לתקנו ולהשלים בו את היצור כולו".
חוקי הטבע שהוצגו כאן הם חוקים נסתרים שגילו המקובלים בחקירתם את הטבע הכולל, והם מראים את הדרך לפתרון כל בעיות הקיום. אי אפשר "להניח אותם על השולחן" ולהוכיח את אמיתותם. כל שניתן לעשות הוא להסבירם בצורה הגיונית ומשכנעת, אך לא יותר מזה. בסופו של דבר, לאחר ההסברים המנומקים, על האדם להחליט בעצמו אם לקבל אותם אם לאו.
אין זה מקרי שכאלה הם פני הדברים. הטבע רוצה לשמור על עצמאותנו. הדברים נסתרים מאיתנו כדי לאפשר לנו לגלות בעצמנו היכן מצויה הסטייה שלנו מחוקי הטבע.
אילו נראו הדברים לעינינו כעובדה מוצקה, ברורה וחד משמעית, הייתה נשללת מאיתנו אפשרות הבחירה החופשית, שהיא האמצעי למימוש הפוטנציאל הייחודי של דרגת המדבֵּר. היינו יורדים אז לדרגת החי המופעלת במלואה על ידי פקודות הטבע. הטבע הכניס אותנו להסתרה זו כדי לאפשר לנו להשלים אותה בעצמנו, ולבנות על פניה בתוכנו את דרגת המדבֵּר בשלמותה.