אפשרויות בלתי מוגבלות

שאלה: לעיתים קרובות אנחנו נתקלים במצב הבא – אם לאדם יש מצב רוח לעבוד, אז הוא עובד, ואם לא, אז הוא מפסיק לעבוד, וזהו. האם אדם צריך לבנות לעצמו תוכנית עבודה למחר, לשבוע, ולהיצמד בדיוק לתוכנית הזאת? או לעבוד ממצב רוח אחד לשני?

תשובתי: לא. כאן בראש ובראשונה, חייבים לפנות לפסיכולוגיה ולהראות שהיא החלה להתפתח כמה עשורים לפני המשבר של האדם בעולם הזה, בחברה הזאת, דווקא כדי לשמש לו מכשיר הדרכה, מערכת ידע, הרגלים, כדי להביאו לשיתוף אינטגרלי, למצב שהוא יוכל למלא את עצמו בפרדיגמה החדשה הזאת.

עכשיו, כאשר אנחנו מאפשרים לאדם את המשך ההתקדמות, הוא מבין שיכול לנצל כל דקה מזמנו כדי להרוויח את הרגשות הרצויים לו וכל הזמן להרחיב את הגבולות של ההשגה שלו.

ההשגה ב"מעגל" נבדלת מההשגה ב"קו" בכך, שאם בקו אני מרגיש הכול בתוך ה"תיק" שלי, "בשקית", "בארנק", אז ההשגה במעגל מוערכת לפי ההתפתחות שלה, לפי ההיקף בצורה של ספירה מתרחבת.

אני לא אוסף את כל זה פנימה, להיפך, הספירה הזאת שופעת ומשיגה בהרגשות שלי מימדים אין סופיים, כי האין סופיות כל הזמן מתרחבת ביחס להרגשות של האדם, וההתרחבויות האלה לפי התכונות שלהן, הן איכותיות. הן נתפסות לא בצורה של תיאורים בחלל, אלא מורגשות כתיאורים בתוך הרצונות, איכויות, וזהו המימד הבא שלנו.

אנחנו מתחילים להבין שכל הנתונים, הקואורדינאטות, שלפיהם מדדנו את עצמנו: הזמן, המרחק, התנועה, קיימים רק בהרגשות שלנו, וכל זה יחסי.

כאן אנחנו מתחילים להרגיש בצורה מדויקת את היחסיות הזאת על עצמנו, כלומר יוצאים לחלל שנמצא מעבר לגבולות המדידות הליניאריות שלנו, ולפי איינשטיין ושאר המדענים, כל החלל הזה מתעגל בהדרגה ונסגר במעגל.

המעגל הזה מביא אותי לספירה ואני מתחיל להרגיש שהיא מתרחבת, נותנת לי הרגשה, השגה. אני מתחיל לשייך את עצמי עם העולם שאין בו גבולות. נעלמת הרגשת הקיום הישיר שלי בגוף, בתלות שלי במסת הבשר הזאת, שמשום מה מהווה את התוספת שלי ושייכת לי, כמו חיית בית שחיה לידי. אני מתחיל להרגיש את האדם שבתוכי כמשהו שקיים בספירה חדשה. ואז נעלמת הרגשת החיים והמוות ביחס לגוף הזה.

הכניסה להרגשה של חברה אינטגרלית, גלובלית, מעלה את האדם מעל מה ששייך לגוף החלבוני שלו, ובאופן כזה מוציאה אותו לדרגת הקיום הבאה. הוא מתחיל להבין שהמוות של הגוף שלו בעצם לא מהווה את המוות שלו. מתוך זה, מתרחשת הערכה מחודשת עצומה של כל הערכים, הפרמטרים. כי, כפי שידוע, לפי פרויד ושאר המדענים, הפחד מהמוות נמצא ביסודם של כל החתכים, המימדים, היסודות הפסיכולוגיים הליניאריים שלנו.

לכן, ברגע שאנחנו ניתן לאדם את האפשרות להרגיש את עצמו יותר ויותר מתמלא, מתפתח, בזכות החיבור היותר ויותר גדול שלו עם החברה העגולה הסובבת אותו, שממנה הוא כל הזמן מקבל רצונות חדשים ומייד מממש אותם, אז כאן מופיעות אצלו אפשרויות, צרכים חדשים לגמרי.

דרך אגב, כאן מתחילה מה שנקרא "המהפכה הטכנולוגית החדשה", שרבים מדברים עליה מפני שהיא תתרחש לא באלמנטים דקים פיזיקליים או ביולוגיים וכולי, אלא דווקא בתחום החיבור של האדם עם החברה הסובבת.

האדם ייצר כלים גשמיים הנחוצים לו, אך מאוד פשוטים, מפני שכל תשומת ליבו, הרצונות, המילוי יימצאו בתחום הקשר עם הדומים לו במעגל. לכן הוא יקדיש תשומת לב לגוף שלו, כמו לחיית בית, בדיוק כפי שדרוש לו לקיום. ואז אנחנו נגיע לאיזון נכון עם הטבע, לכלכלה של צריכה חכמה.

מתוך התכנית על חינוך אינטגרלי, שיחה מס' 31 – 23.05.2012