אם אשאר במצרים, אני אמות

שאלה: מה זה אומר לעבוד עם האור כמו עם השותף שלו?

תשובתי: זה אומר, שאני מזמין את פעולות האור. כדי לצאת ממצרים אני צריך להרגיש שאני נמצא במצב שאני לא מסוגל לסבול אותו יותר, ובאותו הזמן גם לדעת לאיזה מצב הבא אני רוצה להגיע.

כי גם הסבל במצב שלי לא יכול להיות אמיתי אם אני לא יודע מה אני רוצה במקומו. אם כואב לי משהו, אני יודע שישנו מצב ללא כאב ואפילו יכול להיות תענוג וכנגד זה אני מרגיש עכשיו כאב. כלומר חסרים לי מצבים שבהם אין כאב או אפילו יש תענוג.

"כיתרון אור מתוך החושך", זה נבנה מתוך זה. אם אני נמצא במצרים, אז אני צריך כבר שם להרגיש איזו הארה מהחיים מחוץ למצרים. לכן, לאלה שנמצאים במצרים צריך שיהיה להם שורש רוחני שמאפשר להרגיש שזה מצרים ולהשתוקק לצאת ממנו.

אחרת מצרים תיראה להם כארץ נפלאה. ויכול להיות לא כל כך נפלאה, אבל בכל זאת הם לא ישתוקקו לצאת ממנה, כפי שרואים את זה על כל האנושות. בתוך האדם צריך להיות שורש רוחני כדי שהוא ירגיש שהוא בא מהאור ונמצא עכשיו במצב בלתי נסבל, הולך לקראת האור וחייב לחזור אליו. המנגנון הזה צריך לעבוד אצלו בתת הכרה, והוא נקרא "שורש נשמה".

כזה שורש נמצא בנשמות השייכות לגלגלתא ועיניים או מתוך התכללות הדדית. בסופו של דבר, כל האנושות תרגיש כך, אבל זה יתגלה בשלבים.

להימצא במצב של מצרים, זה עדיין לא אומר להיות קרוב ליציאה. גלות מצרים נמשכת 400 שנה, כלומר כוללת בתוכה הרבה שינויים. המצב שממנו אנחנו יוצאים ממצרים הוא כזה, שלא ניתן לסבול אותו יותר. אני יודע שאם אשאר כאן, אז אמות, ואני מת להגיע לצורת ההשפעה.

אני רוצה להיות תחת השפעת האור ולא מסוגל יותר להישאר בשליטת הרצון האגואיסטי שלי. שתי האבחנות הללו צריכות להיות בבת אחת, ואנחנו מבקשים מהאור לבנות אותן בנו.

מתוך שיעור על המאמר של הרב"ש, 13.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
האור השחור של מצרים
יציאה ממצב "מצרים"
העבודה בגלות מצרים