קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "שפחה כי תירש גבירתה": "ולעומתו יש הארות, המסוגלים לפעול רק בבת אחת. וע"כ כשמופיעים כאן בענפיהם שבעולם הזה ונתנים להם שליטה, אז לא לבד שאינם מתקנים, אלא המה גם מקלקלים. וענין זה מכונה בדחז"ל בהשם פגה, עד"ש ז"ל בעצה"ד (בעץ הדעת) באדה"ר (באדם הראשון), שאכלו פגה. כלומר, שהוא באמת מאכל תאוה ונעים עד אין קץ, וגם עתידה לענג את האדם, אלא לעתיד ולא עתה, להיותו בדרך הגידול וההתפתחות. וע"כ דימו זה לפרי בטרם בישולו…"
תיקון ה"כלים" מתבצע על פי שלבים מסוימים ואנו מגדירים לא אותם, אלא את ההתנהגות שלנו במצבים שאנחנו עוברים.
העולם כולו נברא לטובת האדם העובד, כלומר הגדל מבחינה רוחנית. במילים אחרות, אם האדם רוצה להשיג רוחניות הוא מקבל את כל שלבי חייו בהכרת תודה, מברך את הרע ואת הטוב באותה המידה, היות והרע הוא כמו הטוב.
הכול מגיע מהבורא, ואני רק צריך לממש כל מצב שלי באופן היעיל ביותר. אם אני פועל נכון אז המצב הבא ייראה לי קל יותר, זאת אומרת, קרוב יותר למימוש מצידי ומובן יותר, מפני שהכנתי את עצמי.
אפשר כאן לשאול שאלה: האם באמת המצב הבא מתגלה כקל יותר או שהחכמתי עקב הפעולה הנכונה שלי היום, ובכך השלב הבא בעיניי נראה קל יותר? האם הבורא מציג בפניי אתגר יותר קל או שההכנה שלי עשתה את עבודתה? מה בדיוק משתנה?
האמת היא, שאחד תלוי בשני ואין לנו שום אפשרות לקבוע היתרון של אחד הגורמים על פני השני. אמנם כמה שהאדם לא יעלה, היצר הרע בכל זאת תמיד יישאר תלוי מעליו. וכמה שלא יכין את עצמו ממילא יצטרך לעבור לתיקונים יותר גדולים.
כך אנחנו מתקדמים, ולמען האמת, ברוב המקרים לא דורשים מאיתנו הרבה שכל. צריכים רק לקבל את הפעולה העולה בפנינו כנכונה ולצרף אליה את הכוונה הנחוצה.
אין ביכולתנו לעשות חישוב מדויק מהי הסיבה שכרגע מתרחש מצב זה או אחר. הוא קשור גם להתפתחות העתידה ולפרטים רבים שנמצאים בתוך המערכת הכללית. ולכן ה"תמימות" כאן היא הגישה הטובה ביותר, היחס הכי נכון כלפי כל פעולה.
ובכן, כל פעם כאשר מופיע בפניי מצב זה או אחר, אני חייב לקבל אותו בברכה כטוב ביותר עבורי. הוא בא מהבורא הטוב ומטיב ואין עוד מלבדו ובמצב הזה אני חייב לפעול, על מנת שדווקא בו כתוצאה מהיגיעה שלי לגלות את הבורא כטוב ומטיב וכאין עוד מלבדו.
אם אני מתחיל לתקן את היחס שלי ודרך המצב הנוכחי משנה אותו ליחס הפוך ומשפיע, אז אני מגלה את "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב". עד כמה שהמצב בהתחלה הוא רע ומזיק, בסופו של דבר, הוא אמור להתבטא בצורת הבורא שנכנס בו.
תמיד חייבים לזכור שההתחלה והסוף יכולים להיות הפוכים זה מזה, כפי שמתאר בעל הסולם במאמרו "ההסתר והגילוי של הבורא".
נניח, היום כולם בעיניי גנבים ופושעים, כולם שונאים אותי ונלחמים איתי, הכול שחור ונורא, אני חי בסיוט ורק מפסיד בכל בנוסף להפסדים הקודמים, לשגיאות וכל ההזדמנויות שפספסתי בחיים. אני פשוט אוכל את עצמי על ששלחו לי מצב כזה. ועד שלא אתקן אותו, הוא ימשיך לאכול אותי.
הכול על מנת שאתקן את עצמי ואראה את "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומטיב". אז כל הרע הופך ליעיל והטוב ביותר, עד כדי כך ש"מלאך המוות", הפרעה, האויב הגרוע ביותר, הופך ל"מלאך הקדוש", לטוב העליון.
תארו לעצמכם את האנשים הגרועים ביותר והמצבים הכי נוראים בחייכם. כך שאם עדיין לא גיליתם בהם את ההיפך, זה אומר שעוד לא הצלחתם לתקן אפילו את העבר ולא הפכתם לפחות את השגגות לזכויות, שלא לדבר על תיקון הזדונות.
מתוך שיעור על המאמר " שפחה כי תירש גבירתה", 15.08.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לכוון את החשבון אל הבורא
חובתו של האדם לעשות טוב
תקשיב לקולו
