אל תפספס את הפתח לאור הצר שלך שבקיר

לבוא ל"שער הדמעות", זה אומר, לראות שאתה כולך פשוט אבן כבדה שלא ניתנת להרמה, רצון שלא ניתן להזיזו בכוחות עצמך. כל התנועות שלו נעשות רק על אנרגיה שמגיעה מבחוץ. לכן, כל העבודה שלנו היא למצוא את האמצעים שמעוררים את העזרה הזאת מהסביבה.

זוהי נקודה חשובה מאוד, שבה ניתנת לנו הבחירה החופשית, דווקא כאשר האדם מאבד את הכוחות ולא רואה כל אפשרות לעשות משהו, מרגיש ייאוש או סתם חולשה, איבוד מוטיבציה תקווה לעתיד. הוא פתאום מרגיש, שלבדו הוא לא יוכל לזוז. אין שום כוח של מוטיבציה שימשוך אותו קדימה אל המטרה, או לפחות איזה "קוץ" קטן שידחוף אותו מאחור ויחייבו לזוז.

דווקא במצב "מת" כזה מופיעה הבחירה החופשית להתקדם לא על ידי כוחות זרים, שליליים או חיוביים, אלא למצוא בעצמו כוחות להתקדמות. ולא לחפש את הכוחות האלה בתוך עצמו, אלא להתחיל לעבוד עם הסביבה ועל ידם לטפס למעלה אל הבורא.

אבל צריך להיות מאוד רגיש לכך, כדי להבחין במצבים כאלה אפסיים ואפורים פתח רגעי של אור בזמן שאליו אתה יכול להיכנס ולבצע שם את הפעולה שלך.

בתוך המון רצונות פתאום מופיע פתח של אור, שאליו האדם יכול לחדור ולהשתמש בו לצורך פריצה. צריך כל הזמן לחכות לרגע הזה במצב הכי חסר חיים, בזמן של הרגשת אפיסת כוחות ואיבוד כל טעם לרוחניות. אפילו במצב כזה אפשר להישאר רגיש.

כאשר מגיע ייאוש או חוסר אכפתיות, אז בכל מקרה אתה חייב לשמור בתוכך על חדות התפיסה, בהמתנה ובציפייה, שדווקא מתוך המצב הזה תהיה האפשרות לקפוץ החוצה. כאילו שלפניך ניצב קיר אטום ופתאום אתה מבחין באיזה חריץ קטן, אתה חודר לתוכו ומשם מגלה את היציאה. דווקא שם, מהמצב החשוך הזה, אתה מוצא איך להשיג מימוש.

מתוך שיעור על איגרת של רב"ש, 06.09.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התגברות על פני המאבק בתחנות רוח
התפילה לבניית הנשמה
לתקן את העולם, זה אומר לתקן את עצמנו