קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם אני מגיע לבית מרקחת ורואה תור ארוך של 70 אנשים, אז אני בינתיים הולך לערוך קניות אחרות וחוזר כעבור שעה, בדיוק בזמן שמגיע התור שלי. מדוע כעת אני צריך לעסוק בעבודה הרוחנית, אם אינני יודע מתי אני אתקן את עצמי? בשביל מה אני צריך את זה? אני בינתיים יכול לחזור לעסקים של העולם הזה…
תשובתי: אין כפייה בדרך הרוחנית! אינך רוצה – לך! לא כדאי להישאר ולהפריע לאחרים. אם אתה באמת מחליט שאינך רוצה ללכת בדרך הזאת, תגיד לחברים, הם יבינו אותך ויאחלו לך הצלחה. אם אתה חושב שבמשך 5 שנים אתה תעסוק בלהסתדר טוב יותר בעולם הזה, ואחר כך תחזור לקבוצה, שהתחזקה בינתיים ויחד איתם תמשיך את הדרך, אז אלו הן תקוות שקריות. מכיוון שלאחר 5 שנים יידרש לך לעשות עבודה הרבה יותר גדולה: להשלים את חמשת השנים של העיסוק באגואיזם ולהשׂיג את הקבוצה בכל מה שהיא עברה במשך חמשת השנים האלה.
בסיכומו של דבר, אינך מקצר את הדרך, אלא להיפך, מאריך אותה, אתה חושב שאתה תגיע לקבוצה הנמצאת ברוחניות ויהיה לך קל יותר? אך האם תהיה לך השתוות גדולה יותר של תכונות עם החברים? – יתגלה בך שוני עוד יותר גדול בתכונות! הרי הם ילכו קדימה אלף קילומטר, ואתה תחזור אחורה עשרה קילומטר. המרחק יגדל! ובסופו של דבר, אתה תהיה חייב לעמוד בתור הרבה יותר ארוך.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "אהבת ה' ואהבת הבריות", 06.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
מעיין אינסופי לפניך
תיקון ולא כפייה
התמדה – הערבות להצלחה
