קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך לא לעזוב את הזוהר ולו לשנייה?
תשובתי: לא לעזוב את הזוהר לרגע, הכוונה היא, לא לעזוב את הרעיון שהאדם יכול להתעלות מעל לדרגת הקיום הבהמית שלו, מעל לכל מה שהוא מרגיש בכלים הנוכחיים שלו: איפה הוא חי, איך הוא חי, כי כל זה מתרחש בתוך הכלים שלנו. הוא רוצה להתעלות מעליהם ולראות מה באמת מהווה המציאות בפני עצמה.
תחילה הגישה הזאת היא אגואיסטית לגמרי: אני רוצה לדעת, אני רוצה לשלוט, אני רוצה להבין, אני רוצה לראות את כל הפרספקטיבה מכאן והלאה, מה מתרחש ואיפה אני נמצא.
ואחר כך האדם מתחיל בהדרגה להבין שכל זה אפשרי, אבל רק אם אתה מבצע מהפך פנימי. זה התנאי שניצב באמצע, שהוא מאוד שנוא עלינו. אתה יכול להתעלות מעל לטבע, בבקשה! אבל רק ששם אתה בעצמך חייב להיות מעל לטבע שלך.
וכאן אנחנו מתחילים להרגיש את כל הכבדות הזאת שבעבודה הרוחנית. ואפילו שאנחנו מתחילים לשמוע שקיים המאור המחזיר למוטב, הבורא, ושהוא רק מחכה, אתה רק תבקש, והוא יעשה בך את המהפך הזה… מהפך?!.. עם זה אני לא יכול לפנות אליו!
תפנה למישהו שנקרא "בורא", אבל עם כל מיני בקשות חומריות, עם זה אין שום בעיה, כל האנושות מוכנה ורק מחפשת ממי לבקש. כל אחד מוצא לעצמו איזו נישה.
אבל לפנות עם בקשה כדי שהוא יתקן אותנו, ולא רק שיעשה לנו סתם טוב… ואפילו להיפך: אני צריך להבין שהוא עושה לי טוב, אבל אני מרגיש רע ולא רוצה להרגיש את הרע, אלא רוצה להרגיש את הטוב רק כדי להצדיק את עצמי, מפני שדווקא מזה כואב לי. תשאיר לי את ההרגשה הרעה כדי שאני אוכל להצדיק אותך! על זה קשה לבקש…
אז למה אני צריך להרגיש את הרע? כדי לדעת שאני לא מקלל את הבורא, לכן אני צריך להרגיש את שני הניגודים בו זמנית, כדי ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אז אני בטוח שהרצון לקבל שלי נמצא תחת שמירה. כי בו, אם הייתי מרגיש את השפעת הבורא בצורה ישירה, אז הייתי מרגיש חושך, תהום, שבו מתרחבת נקודת העולם הזה. כלומר, "קו שמאל" גדל ליד "קו ימין", שני קווים מקבילים ממינוס אין סוף ועד פלוס אין סוף.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 14.08.2012
ידיעות קודמות בנושא:
הכוח הבלתי מוגבל של הזוהר
אור מאין סוף
בכי על כוס שנשברה
רק בדבר והיפוכו, או עזר כנגדו, ישנה הרגשת המציאות, אחרת אם,אנו מרגישים על הרצף בין טוב ורע בקצבות זהנקרא מלאך, הפועל מבלי דעת, דעת זה חיבור.