קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: למה אסורה העבודה בשבת?
תשובה: אם האדם מכין את עצמו, כלומר עובד בששת ימי החול, הוא משיג את ההבנה ששבת היא מצב של שלמות ולכן אינו צריך להתערב בה. במידה והוא לא הכין את עצמו במהלך השבוע בצורה הנכונה, הוא אינו רואה בשבת את שלמותה ולכן מקלקל אותה. אך הוא אינו רואה מה הוא מקלקל, אלא הוא חושב שהוא מוסיף, כאילו מתקן את חייו, את מצבו.
אם הכנתי ותיקנתי את עצמי בימי החול בצורה הנכונה, פתאום אני אראה שהכול היה בשלמות גם קודם! אני רק תיקנתי את עצמי, כדי לראות את השלמות הזאת! כלומר לא עשיתי דבר, חוץ מתיקון הראייה, תפיסת המציאות שלי, כדי לראות עוד חלק מתוקן של הבריאה, חלק של אין סוף שמתגלה לי כעת בשלמותו.
מובן שאין לי שום צורך לעשות איזושהי עבודה, אין כאן בכלל מקום להתערבות. לכן בכל מדרגה האדם עובד, מתקן את עצמו ומגלה חלק מאין סוף, רואה שהוא מושלם. שוב עובד, שוב מגלה עוד חלק מאין סוף ושוב רואה שהוא מושלם. לכן בשבת הוא נקרא צדיק.
מתוך שיעור על הספר "בית שער הכוונות", 18.04.10
רשומות קודמות בנושא:
האין סוף האינסופי
6,000 שנה או כיצד לזרז את הזמנים?
הוא אינו רואה בשבת את שלמותה ולכן מקלקל אותה. אך הוא אינו רואה מה הוא מקלקל, אלא הוא חושב שהוא מוסיף, כאילו מתקן את חייו, את מצבו.
בתהליך ההתפתחות שלנו אנחנו עוברים דברים שונים ומשונים, אבל אני מניח, שאת תחושת התיקון הברורה והחדה אנחנו מרגישים לאחר שזוכים בהשגה. איך בטרם זה, אנו מבחינים בין קלקולים לתיקונים?
אם אדם מגלה משהו פגום בעצמו, איך יעמוד מהצד ויתבונן?