אל תוסיפו הרבה תבלינים!

כשאנחנו קוראים את הזוהר, אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב על החיבור בינינו, ועל בסיס המחשבה הקבועה והחזקה הזאת, לשמוע מעט את הטקסט, עד כמה שזה אפשרי בתור תוספת, תבלין. אך המחשבה על החיבור חייבת להיות חזקה ובלתי פוסקת. ורק במידת האפשר אנחנו מוסיפים לה את הטקסט עצמו, את המחשבה עליו, ההרגשה. אך זה רק בתנאי שהבסיס הזה, המחשבה המתמדת על החיבור, אינה נעלמת ואינה נחלשת.

אנחנו יכולים בקלות להימצא בכוונה הנכונה, אם רק נדע שהזוהר, כמו כל התורה כולה, מדבר רק על סוגי הקשר בינינו. לכן כל מה שאנחנו לומדים וכל מה שאנחנו רוצים לראות עכשיו כתוצאה מהעבודה שלנו זה את החיבור בינינו, סוגי הקשר בינינו, אופני הקשר, כל מה שקורה בינינו. על כל זה מסופר בספר הזוהר.

ולכן אנחנו מדברים על אותה הנקודה, נקודת החיבור ביני לבין האחרים. ובנקודה הזאת קיימים כל מיני סוגים של קשרים ביני לבין כולם. ועליהם מספרת התורה. לכן, אם אני מכוון את עצמי נכון, אני מבין שמדובר רק על זה. איזה סוגי קשר קיימים בינינו? במה אני יכול להתחבר? כיצד להשיג זאת?

זה נקרא שאנחנו רוצים לדעת את הנלמד, אך איננו יודעים. אולם מתוך ההשתוקקות לדעת, להתחבר לכלי (לרצון) השלם ולברר את כל סוגי הקשר שעליהם מספרת התורה, מגיע האור המחזיר למוטב, יוצר את הקשר הזה, מברר, ואז אנחנו מגלים אותו בפועל.

מתוך שיעור על הקדמת ספר הזוהר, 21.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האור העליון שמַלְחִים אותנו
להשיג את חכמת הבריאה
כרטיס כניסה לספר הזוהר