אין דרך עוקפת למעלה

התלמיד צריך לחפשׂ בעצמו, כיצד להידבק במורה. וכמובן, לא מדובר על השתחוות ומתן כבוד לאישיות עצמה, אלא על קבלת דעתו. זה דבר אחר לגמרי ושייך לרוחניות.  אך קיימת כאן סכנה, שיהיה נדמה לך, שאתה מקשיב למורה, אך למעשה את מקשיב לאגו שלך. לכן אתה צריך להרגיש בתוכך, איפה הדעה שלך ואיפה דעתו של המורה, וכיצד אתה מציב אותם זה מול זה ושוקל אחד נגד השני. ואז אתה בודק על ידי בירור, עם מה אתה מסכים ועם מה לא. ושָם, איפה שברור לך, שאתה לא יכול בשום פנים ואופן להסכים עם דעתו, אתה לוקח בשׂמחה את האי הסכמה שלך ומתחיל לממשה בחיים שלך. וזה נקרא לקבל את דעתו של המורה.

אך אם כנגד זה לא הייתה קיימת הדעה העצמית שלך, שאותה היית צריך לדכא, אז זו אינה נקראת החלטה. צריך להיות ברור לך, עם מה אתה לא מסכים, ושאתה היית עושה את זה אחרת!

אם לא קיימות שתי האפשרויות, שהיית רוצה לעשות בדרך אחת, אך נאלץ לעשות להיפך, אז אין אמונה למעלה מהדעת. רק אם אתה יודע בוודאות, איך המורה היה רוצה, שאתה תנהג, ובעצמך רוצה לעשות להיפך, אז כבר יש לך אפשרות ללכת בלמעלה מהדעת.

מפני שכדי להשיג השתוות הצורה, אתה חייב לדעת, מה מסמלת ההופכיות שלה. רק אז אתה תוכל לדעת בוודאות, כיצד צריכה להיראות ההשתוות. כי הרי השתוות, היא תמיד מנוגדת לצורה שלי, נגד הדעה שלי. ואני כאילו עומד על דעתי ומעליה, כנגדה, מתנגד לעצמי ובונה לעצמי דעת חדשה, יותר עליונה.

אין מה לעשות. כזה הוא חוק הטבע. העליון נמצא בעמדתו, והתחתון בעמדתו, וכדי לעלות למדרגה עליונה יותר, אתה חייב לקבל את דעתו של העליון באמונה למעלה מהדעת. וכמובן, נדמה לך, שהוא מתנהג בצורה מוזרה ולא מבין הכל. אך האם זה חשוב להתקדמות הרוחנית שלך, עד כמה אתה מבין את פעולותיו?

אין לך שום סיכוי אחר לעלות למדרגה הבאה, אלא רק בעזרת המורה, העליון, שהבורא העמיד נגדך. כאן לא יכולות להיות שום פשרות או דרכים עוקפות.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 25.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
את הרוחניות לא ניתן לבטא במילים
דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב
מדוע איני שומע את מה שהמורה אומר?