אין דרך חזרה

הכנס בבולגריה, שיעור מס' 2

בתנועה שלנו קדימה קיימים כל מיני פחדים אגואיסטיים, חוסר ודאות, איזה שהם עיכובים ומניעות. ודאי, שלא היינו רוצים ללכת בצעדים דרמטיים כאלה. נדמה לנו, שהיה טוב יותר אם אפשר היה בצורה כלשהי לרכך את הכול, לא לצאת בגלוי נגד הכוחות האיתנים של העולם הזה.

זה דומה למצב כאשר פרעה יוצא מול משה. מיהו משה? הוא כלום, הוא אף אחד, מפני שהוא כל הזמן מפחד, רועד מפני פרעה. אבל הבורא דוחף אותו קדימה ומחייבו לעמוד מול פרעה פנים מול פנים, כלומר לעמוד מול ההתגלות של כל האגו של העולם שלנו.

משה (מהמילה "למשוך", להוציא), זהו כוח שמושך ומוציא אותנו מתוך האגו.

משה, כפוי, משועבד. הוא ניצב מול פרעה, רועד מפחד, אבל זהו הבורא שמעמיד אותו בתנאים כאלה, ולכן אם הוא מקבל אותם, אז הוא מנצח.

היום אנחנו נמצאים במצב, שלא היינו יכולים אף פעם לתכנן בעצמנו, במצב של חוסר ודאות מוחלט, במצב של איום, של עימותים. ואני מאוד שמח על כך. השמחה הזאת היא רבה מאוד, רב שכבתית.

קודם כל, שמחה מזה שאנחנו זכינו לכאלה מתנגדים. בעל הסולם כתב, שהוא היה רוצה לפוצץ את מחיצת הברזל בין האנושות וחכמת הקבלה, מפני שרק היא יכולה להציל את האנושות. היום זה מתגלה. אנחנו זוכים לפרסום רב, שבעצמנו אף פעם לא היינו יכולים לעשות לעצמנו. ואין זה משנה, אם הפרסום הוא חיובי או שלילי. פרסום זה פרסום.

אנחנו עושים צעדים רציניים בהפצה. זה מחייב אותנו לעלות, להעריך הכול בצורה אחרת. אנחנו יוצאים לקרב. הכול נורא לא פשוט, מפני שזה קשור בסיכון עצום, וזה באמת כך. אבל הניצחון, הרווח הם עצומים, ואין דרך חזרה. הבורא בהדרגה נותן לנו כאלה נסיבות ועושה הכול בכזאת צורה, שלא ניתן לחמוק מזה. התמונה הזאת ברורה לי לחלוטין, וגם לחברים שלנו נהייה מובן, שאין לאן לברוח, הבורא מציב אותנו לפני פרעה, מחייב לעבוד.

אני מאוד שמח על כך, מפני שבראש ובראשונה, אנחנו זכינו לכזה יחס דרמטי וחזק מצד הבורא. שנית, מפני שכל הקבוצה העולמית מבינה את המצב הזה ואת אותו הקרב הקריטי, שאותו אנחנו מנהלים בכוחותינו האחרונים, מוכנים לעמוד בפני המתקפה והלחץ ולהגיב עליו בצורה נכונה: מצד אחד, באיפוק, ומצד שני, ללא פחד, ללא היסוס וללא ספק.

התקופה הנוכחית נותנת לנו ביטחון שאנחנו באמת נמצאים לפני גלות מצרים. אלה כבר קרבות רציניים נגד האגו העצום שלנו, שמתגלה לנו עכשיו בצורה כזאת, במיוחד בשלב האחרון של הקרב שלנו נגד מעגלים מסוימים.

נאמר, שכאשר עם ישראל יצא ממצרים, אז נערך אחריו מרדף. יחד עם זה, לא נאמר שהמִצרים רדפו אחריו, אלא נאמר "ערב רב". מי הם ה"ערב רב"? כבר לא היה מי שירדוף אחרי בני ישראל, מפני שכל צבא פרעה נהרגו, וכל המשרתים ושאר אנשי פרעה כביכול מתו בעשר המכות.

אז מי נשאר במצרים? אלה שנאחזו בה באופן חזק במיוחד, אלה הם יראי ה' עובדי פרעה. ואיתם אנחנו מנהלים עכשיו את הקרב. אם אנחנו הגענו למצב הזה, אז אנחנו באמת קרובים ליציאה ממצרים. ועל זה אני מברך את כולם.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס בבולגריה, 01.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בחוד החנית
הניצחון בידי האמונה
בהתגברות על ההתנגדות האחרונה של האגו הגשמי

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest