קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
18 בדצמבר, שנת 2008 …
אני כותב לך, כי כבר אין לי כוחות, למרות שאני מתמלא רגשות אשמה שאני מפריע לך.
הדיכאון העמוק והארוך שלי מתחלף רק בחוסר רצון לחיות ובריקנות. משהו אחר לא קיים. אני שומע כל יום שיעור, אבל אפילו אם אני פתאום שומע ומבין, זה נעלם בין רגע ואני אפילו לא מספיק להפנים ולהרגיש. אני משתתף בפרויקטים של "בני ברוך", אבל זה לא נותן לי כח. אני נופל ברגע. כולם חושבים על המשבר ואיך לצאת ממנו ואני לא יכול לצאת מעצמי. רק כאב בלתי נסבל ומרירות. אני לא יודע מה לעשות הלאה. מבקש ממך: תענה דרך הבלוג!
תשובה: בנברא פועלים אור וכלי. רק משני הכוחות הללו מורכב כל הקיים בהוויה. הם פועלים בהדדיות באופן כזה שהאור והכלי שולטים לסירוגין, מה שמורגש בנו כניגוד בין שמחה ומילוי, מרירות וריקנות.
מכיוון שאתה לא יכול לצאת מהדיכאון שלך, עצתי היא: תיקח את הדיכאון תחת השליטה שלך, תלחץ על עצמך בכל כוחך למשל, באופן מלאכותי הכנס את עצמך לאכילת יתר, ולרגשי מרירות ואשמה. באופן כזה אתה תגלה עד כמה כל התחושות שלך מלאכותיות, הן תלויות בכוונון הסובייקטיבי שלך, ואז מתחתית הנפילה תרגיש שמחה ואור!
תשובה מושלמת, צריך להפנים את הדברים
אני דווקא לא מבינה שום דבר \,לשמוח להיתמלא ממה?