קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אנחנו יכולים ללמוד למשוך את אור התיקון?
תשובתי: ההבדל בין המצב שלנו לבין כל המדרגות הרוחניות הוא בכך, שאפילו שאנחנו נמצאים בשקר, באגו, אנחנו יכולים להזמין ולמשוך מכאן את המאור. בדרגה הרוחנית אי אפשר לעשות דבר כזה, כי שם הכול מציית לחוקים פשוטים – אתה כבר נמצא בתוך המערכת ומקבל רק את מה שמגיע לך בהתאם למקום ולמצב שלך.
ואילו בעולם שלנו, עושים לנו "הנחות". ואף על פי שאנחנו חושבים שהעולם הזה הוא לרעתנו ואכזרי ביחס אלינו, אבל הוא דווקא לטובתנו ומתייחס אלינו באדיבות. אנחנו נמצאים בו כמו תינוקות, שיכולים לצעוק ולדרוש בצורה שקרית, ולקבל, אפילו שזה שקר.
זה כל העניין והמשמעות של קיום העולם הזה. אני לא רוצה להתחבר עם החברים, אני נמצא במצב האגואיסטי הנורמלי. אבל אני מתחבק איתם, יושב יחד איתם, מנסה להתחבר איתם, להשיג איזה קשר. ולמרות שכל זה בנוי על אגו מוחלט ואין כאן כלום חוץ מאגו, כמו שילדים משחקים בארגז חול או בקוביות שמזה הם לומדים. אבל מתוך המאמצים האלה אני פתאום מתחיל לקבל שׂכל, הרגשה, תפיסה נכונה, מתחיל לגדול, מופיעות אצלי איזה שהן אבחנות והבנה.
והעיקר, שהמשחקים שלי הופכים להיות יותר אמיתיים, אני לומד במקצת להתחבר עם האחרים, להכניע את עצמי, לוותר, ללמוד, לקרוא מהמקורות, למשוך מאור. ואחר כך אני פתאום מרגיש את חשיבות ההשפעה ומאמין שבאמת יש בה משהו.
העולם החיצוני גם עוזר לנו במשהו על ידי המשבר והייסורים שלו, כי כבר קשה לקנא בהם, מפני שרואים באיזה מצב נמצאים האגואיסטים הארציים הרגילים. העולם הזה הוא פשוט המצאה. כל שאר המדרגות הרוחניות זו כבר מערכת, ורק העולם הזה הוא הייחודי. לכן, דווקא במדרגה הנמוכה והקטנה ביותר הזאת מתגלה כל הבחירה החופשית שלנו. כל העבודה שלנו היא בבחירה הזאת בתוך ה"חושך".
ואחר כך כבר תהיה עבודה אחרת – בירורים של איכויות החיבור, כשאנחנו כל הזמן מעלים את ה"מומחיות" הרוחנית שלנו, מוסיפים פריטים, בכך שמגלים את העושר של הופעת המלך, ההתגלות שלו. אף אחד כבר לא יעשה לנו הנחות כמו עכשיו.
לכן, שלב ההכנה הזה הוא כל כך ארוך, ממושך, מתיש, מפני שאחר כך אנחנו נשתמש בכל המדרגה הזאת של העולם הזה, לכל שאר סולם המדרגות. לכן, דווקא העובדה שאנחנו חיים בעולם הזה אנחנו יכולים לתקן את כל 125המדרגות הרוחניות. ואפילו במדרגה האחרונה אני חייב תחילה להרגיש את עצמי במצב הנמוך ביותר של "שמעון מן השוק".
לא מדובר על העולם הפיזי, אלא על איזו מציאות מיוחדת שמצטיירת אצלי במוח. אני חייב להרגיש בתוכה מנותק לגמרי מהאחרים, אבל על ידי כל מיני האפשרויות שלי, המאמצים המזויפים לחיבור, אני מושך אליי את המאור.
ואפילו שאמצא במדרגות העליונות, בעולם האצילות, אני עדיין חייב את המדרגה הגשמית הזאת. בלעדיה אני לא יכול לתקן את נקודת הבריאה האמיתית, "יש מאין". אי אפשר להידבק בבורא, כל עוד לא משיגים בכל מדרגה את אותו הניתוק שאותו הרגשתי בין העולם הזה ושאר העולמות.
מתוך שיעור על הקדמה לתלמוד עשר הספירות, 15.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המוּבל אל האושר
מבט על עצמנו הזרים מהקו האמצעי
ההשפעה – בלתי נראית, אך חשובה מאוד
