דף הבית / אהבה / אומנות גילוי הבורא

אומנות גילוי הבורא

שאלה: כדי לרכוש אהבה לבורא, עליי להרגיש קודם את אהבתו אליי. כיצד אני יכול לזהות אותה?

תשובתי: לא נכון. תחילה תעשה משהו כדי לרכוש אהבת חברים.

הרי אנחנו עדיין לא יודעים מה זאת אהבה. בינתיים אנחנו "אוהבים" בצורה אגואיסטית בלבד ומכנים בשם "אהבה" את האהבה העצמית. אני אוהב את קרובי המשפחה, החברים, אוכל טעים, כל אלה הם אהבה עצמית. אני אוהב את מה שממלא אותי.

מצד שני, אחרי שאתחיל להתאמן באהבת חברים, אני אתחיל לאהוב את מה שממלא את האחרים, הזרים, ועל ידי זה אני אעצב חוש חדש שבתוכו אני אוכל להרגיש את הזולת: מה חסר לו ומה ממלא אותו. אני אתחיל לאהוב דברים שממלאים אותו, אף על פי שהם הפוכים למה שממלא אותי. אז אני אתייחס לעצמי הפוך מאשר לזולת, ורק בצורה כזאת אני אתחיל לבנות אהבה אמיתית.

מפני שאהבה אמיתית אפשרית רק כאשר אני מצמצם את עצמי, כאשר אני שונא לקבל את מה שאני אוהב, אלא אוהב את מה שהזולת אוהב, מפני שרק כך אני יכול למלא אותו. במילים אחרות, מהייסורים והתענוגים בתוכי אני עובר לייסורים ותענוגים בו.

זה כבר נקרא שרכשת אהבת הזולת, חוש חדש. כשאני מתחיל להתייחס כך לעולם, אני בהדרגה לומד את אומנות גילוי הבורא ומתייחס אליו בהתאם. מפני שהבורא נסתר בעולם. אבל אם אני מתייחס לעולם בצורה אלטרואיסטית, אני מגלה שגם הוא מתייחס כך לעולם. אז אני מגיע להשתוות הצורה עימו, ואנחנו נפגשים ומתמזגים בעולם הזה.

בהתחלה אני רואה שהעולם רע, מלא בעיות וייסורים, אסונות ומלחמות. אז איפה הבורא הטוב והמיטיב? הוא לא נמצא כאן, כלומר בתוך התכונות הקיימות שלי. קודם עליי להכין תכונות חדשות בשם כללי של "אהבת הזולת", ואז אני אגלה את הבורא.

ובינתיים, בעולם הזה, אני אוהב רק את מי ואת מה שגורם לי תענוג. אני אוהב תענוג שמסתתר בדבר זה או אחר. ובדיוק מהסיבה זאת אנחנו עוברים "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תחילה עליי לרכוש רגש חדש, כלי חדש של "אהבת הזולת". מפני שבאגו שלי אני רוצה להנות רק לעצמי ולא רואה שום דבר אחר. אבל עכשיו אני עובר לשלב הבא, אני נכנס לקבוצה ומתחיל לשחק עם החברים. הם משפיעים עליי ואני משפיע עליהם. כהשפעה הזאת אנחנו משתמשים גם בלימוד, ספרים, מורה, הפצה וכולי.

כך, בעזרת עצות המקובלים, אני בונה כלים חדשים ומעצב את "אהבת הזולת". כיצד בדיוק? אני מבצע פעולות מסוימות על אף שהן עם כוונות אגואיסטיות, אבל בהתאם להוראות המקובלים אני משחק, אני משקיע מאמץ לאהוב ולהשפיע, על ידי זה אני בונה "בועה" מלאכותית בתוך העולם האגואיסטי הזה ובזכות זה אני מושך על עצמי את האור המחזיר למוטב. האור הזה מגיע מלמעלה, מעבר ל"מחסום", נשפך עליי טיפה אחר טיפה. ורק באמצעותו, רק בזכותו אני רוכש כלי חדש, אני מתחיל לאהוב את הזולת. בלי לדעת כיצד זה יצא, אני פתאום מתחיל להתייחס אליך כמו לבן האהוב שלי. אתה משתנה בעיניי, כבר יש לך תכונות אחרות, אופי אחר, ואני יותר לא שונא אותך, אלא להיפך, אני רואה בך תכונות טובות. "מה קורה? אולי אני השתגעתי?". לא, כך פועל האור.

כשאני מתחיל להרגיש רצונות חדשים, אני מגלה הבחנות חדשות בלימוד, אני מרגיש ומבין מעט יותר את כל מה שמתרחש בין ה"אורות" ל"כלים" ועל מה אנחנו מדברים בשיעורים. אני מנחש משהו, עד שאבנה כלי שלם לאהבת הזולת, שבו אני אוכל לסבול את המסירות אליו. ואז אני עובר את ה"מחסום" הפנימי, כאשר הזולת נעשה לי יותר חשוב מעצמי. זהו תנאי הכרחי לעבור את ה"מחסום". ואף על פי שזאת עדיין לא אהבה, אבל זה חייב לקרות במדרגה שלנו, בעולם שלנו.

ואז יתחיל טיפוס על פי חמישה שלבים: תחילה בדרגת "חפץ חסד" ואחר כך ב"אהבה" אמיתית.

אומנות גילוי הבורא

לכן, בלי קבוצה, בלי העבודה בתוכה, אני לא ארכוש את הכלים שבעזרתם אני אוכל לפנות אחר כך לרוחניות. זהו התהליך. הוא מסמל את "שבירת הכלים" והאנשים הרבים בעולמנו יחד עם כל הבלגן של היחסים ביניהם. כל זה נחוץ עד הפרט האחרון, כדי שאנחנו נוכל לעצב כלים לאהבת הזולת, כלומר כלים דהשפעה.

מתוך שיעור על פי המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 16.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להחליט ללכת על אהבה
מצוות האהבה
אני, זולת, בורא

One comment

  1. הייתה סדנה מצוינת. תמשיכו בכך.אני מאמינה שזה יעשה עבודה חשובה תוך זמן קצר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest