אדם שמחפש את אחיו

עובר זמן רב, עד שהאדם מתחיל סוף סוף לא רק לשמוע, אלא גם להרגיש, להגיב פנימית לצורך בתמיכה, בעזרה. וזו לא אותה תמיכה ועזרה שאליה הוא התרגל בעולם שלנו, כאשר הוא עושה משהו והאחרים יכולים לעזור לו בזה.

העניין הוא, שתמיכה ועזרה שמתקבלת על ידי האדם בקבוצה, הכרחית לו לגמרי. כי הוא משיג את המטרה הרצויה לא סתם בעזרת החברים, אלא ישירות בתוכם. זה קצת אחרת ממה שאנחנו מתארים לעצמנו.

קבוצה, זו אותה הנשמה האחת שאותה אנחנו צריכים להשיג בפנימיות. ואז אנחנו נבין, למה הבורא הביא את כולנו יחד, כל אחד עם התכונות המיוחדות שלו, עם הפנימיוּת והחיצוניוּת שלו. כל זה מחושב ומגיע מה"רשימות", שמתגלות ברצף כזה ומתחברות יחד, כדי שדווקא בחיבור שלהן נוכל להשיג את התיקון.

אי אפשר אחרת, התיקון הוא דווקא בחיבור ההדדי. לכן יותר ויותר מתגלה אותה המערכת הסופית שהייתה קיימת כבר מלכתחילה, ואנחנו נמצאים באיזה חתך של הגילוי שלה. ולכן צריך לקבל את החברים כחלקים הכרחיים לגמרי, שבלעדיהם החיבור הוא בלתי אפשרי בדרך שנקבעה לנו. ואם לא, אז במשך הזמן יתברר, שמישהו מתנתק, כל אחד בהתאם לגורל שלו.

וכל עוד ניתנה לי כזאת הזדמנות, אז "את אחיי אני מבקש", וצריך להתחבר איתם. וכאשר אני מתחיל להתחבר איתם, אז אני רואה עד כמה שהעסק הזה הוא לא פשוט. עד כדי כך, שזה מתגלה לי כ"גלות מצרים", עבדות אגואיסטית. אבל זה נחשב לגלות רק למי שרוצה להימצא בחיבור עם האחרים, ואז הוא מגלה כוחות שמתנגדים לזה.

ואלה הם כוחות הגלות, כי הם הרי מפריעים לנו להשיג חיבור, אהבה, השתתפות הדדית, ביטול עצמי, כל מה שאנחנו מחשיבים לגאולה שלנו. אם האדם מוכן לעבוד בצורה כזאת, אז זה נקרא בחינת "יוסף", "קו אמצעי" של העשר ספירות. והעבודה הזאת נעשית ב"אמונה למעלה מהדעת", כלומר בספירת "יסוד" ולא ב"מלכות". וכאשר אדם מתחיל בעבודה כזאת, אז הוא מרגיש את ההפרעות שמגיעות כעזר כנגדו.

אז מתגלה לו העבודה בקווים ימין ושמאל, עד שסוף סוף הוא מגיע ל"קו אמצעי". הכול נמצא בנטייה אחת משותפת, שאותה אנחנו חייבים לממש.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 21.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
כל אחד יצטרך לעבור את גלות מצרים
כאשר נעשה צפוף בקבר
מקום בלב עבור החברים