קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בישראל נוצר מצב די מפחיד עם הביטחון והכלכלה…
תשובתי: מצבנו צריך לצבור תאוצה התואמת למדרגה הבאה. הגיע הזמן ללידה רוחנית, לעלייה, מדרגת העולם הזה לדרגה הרוחנית הראשונה. וכאן חייבים שתתגלה בנו איזו "שונות פוטנציאלים".
היא יכולה להתגלות באמצעות הייסורים שנגרמים, או על ידי צרות או על ידי כך שהמטרה הרצויה טרם הושגה. כך או אחרת, אני אצטרך לעבור דרך הייסורים. והשאלה היא רק, באילו אמצעי אשתמש?
המקובלים מסבירים שאי אפשר להסתפק רק במשיכה לטוב – כלומר להשפעה, לוויתורים, ל"אמונה למעלה מהדעת". כאן בכל זאת חייבת להיות תוספת של שליליות. מדוע? כיוון שבינתיים אני נמצא תחת ה"מחסום". אפילו שאני אאסוף 99% של "אמונה למעלה מהדעת" – בכל זאת יישאר אחוז אחד בדעת, במסגרת ההיגיון הנוכחי שלי.
באופן כזה אני מתקדם בדרך ה"אמצע", בין הייסורים לאור. אולם, צריכים להשתדל בכל הכוח לצמצם ולהמתיק את הדרך הזו כשאנחנו משתוקקים קדימה. בנוסף לכל היתר, אני מראה בכך שאני באמת רוצה בזה.
"דרך האמצע" אין פירושה שאת מחצית המעשה אני משאיר לייסורים. לא, אני עושה את כל מה שאני יכול, ואז הצרות משלימות את החסר.
אני לא עושה חשבון על חלקי בעבודה כדי אחר כך להסכים לצרות שהבורא מוסיף. ההיפך, אני משקיע במאה אחוז ובאיזו שהיא מידה מחיש את התהליך. אפילו שהחשתי את עצמי רק ב -30% מלכתחילה הרף שלי היה בגובה המקסימלי.
אולם אנחנו יחד יושבים מחכים לזה. למה? למלצר שיביא לנו מפתח על מגש כסף? לא, הוא יביא חשבון לתשלום ומקל כדי "להוציא" את התשלום מאיתנו.
בגדול, כל הייסורים, הגדולים והקטנים, המדיניים והאישיים, צריך לתפוס בצורה כזו שהם יכריחו אותי להתאחד עם החברים בלב שלם, להימס בהם בלי להשאיר כלום. האגו גדל כיוון שהבורא מכביד את ליבו של פרעה, בכל זאת אני מתעלה מעל הר השנאה העזה ומוכן להתחבר לחברים.
הנביאים כותבים דברים נוראיים על זמננו. העניין הוא, שהכתובים מתארים לנו חוק בל יעבור, שלפיו האור מתקן את הרצון ואז האור מתלבש בו. אותה מידת האור, שבשלב הנוכחי צריכה להתלבש ברצון, נשפכת עליו מבחוץ – והרצון, בגלל ההופכיות שלו מרגיש את זה כמכה. לאחר מכן, הצרה מתקנת את הרצון ואז האור מתלבש בו כשהוא יוצר את המצב הבא. וכך שוב ושוב.
אבל אני צריך מראש לקחת את התרופה למחלה, לרצות שינויים ולהראות את המוכנות שלי, כשאני נכלל בקבוצה: "בואו נתאחד חזק עוד יותר! ועוד! בכך אני מקדים את האור בלי לחכות מתי הוא יעיר אותי. מה שנקרא, "אני מעורר את השחר, ואין השחר מעוררני."
אם אני הולך קדימה כשאני רוצה להתאחד, אפילו אם זה לא מתוך כוונות עילאיות ביותר, אלא מתוך פחד בהמי, זוהי התקדמות נכונה. הרי אני בכל זאת נכלל בתהליך, לוקח את הבורא בחשבון, את הניגוד בין האורות לכלים, ומחליט: "אין ברירה אחרת. אעשה זאת כדי לא לסבול".
ואחר כך, לאחר שעשיתי את זה מספר פעמים, אני חושב: "רק שלא אסבול? או שמסתתר כאן עוד משהו…?", ברצונות המתוקנים על ידי האור אני פונה לדברים גבוהים יותר. אז לפחד הבהמי (איקס) ולאור הנפש (נ) של הדרגה הראשונה מתווסף אור הרוח (ר) ורצון חזק יותר ממה שהיה קודם (סימן של גדול) כתוצאה מכך, בכלי הקודם אני כבר מרגיש שמישהו משפיע עליי, שולח לי את זה.
לאחר מכן, הרצון גדל עוד יותר, שוב חווה פחד בהמי, אבל לכלי הראשון מתווסף "אור הנשמה" (נש) ולכלי השני "אור הרוח". אז אני מגלה שיש מקור, תוכנית למתרחש.
כך, אם אני משתדל להיתקן אפילו מהפחד הבהמי, הצרות הופכות אותי לחכם יותר. הרי מפעם לפעם מתווספים בי אורות נרנח"י, בונות מדרגות, מערכות ועוברות מכמות לאיכות.
מתוך שיעור לפי מאמר ה"ערבות", 19.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
חיבור בכל 100%
התקדמות ב"דרך תורה"
סמוך על האור
