קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יש אנשים שהם בעלי משיכה לגילוי הבורא, ניצוץ שבלב. ובמידה שהם עובדים כדי לחבר את הניצוצות הללו ביניהם על ידי המאור המחזיר למוטב, במידה הזאת שורה עליהם האור. ואם הם גם משתדלים להתחבר עם אלה שאין בהם משיכה לבורא, אז הם יכולים להאיר את חייהם באור שקיבלו קודם בעבודה ביניהם.
כלומר תחילה נעשית עבודה בקבוצה, ששם על ידי החיבור אנחנו אוגרים, אוספים את האור בינינו. ואחר כך אנחנו יכולים לפנות לקהל הרחב שלא מחפש את גילוי הבורא ולהיות ביניהם כדבק שמחבר את כולם יחד, להשפיע שם קצת הארה שקיבלנו. ומהם אנחנו יכולים לקבל חסרונות לחיבור ולתיקון.
הם בעצמם אינם מבינים שהחסרונות והרצונות האלה מכוונים לחיבור ולתיקון, אלא תופסים אותם ככישלונות ובעיות אישיות של העולם הזה. אולם למעשה, אלה הן אותן השאלות הקיומיות והבעיות הנצחיות, כי הכול תלוי בכך, אם אתה נמצא יותר קרוב או רחוק מהבורא. בכל צרה, בכל צעקה שנשמעת בעולם הזה, אפילו באבן דוממת, בצומח או חי, אנחנו צריכים לשמוע תפילה.
לכל סוגי הנבראים חסר רק גילוי הבורא. אבל אנחנו יכולים להתקרב אליו במכוון, לפי הבחירה החופשית שלנו, ולכן אנחנו חייבים לקחת על עצמנו אחריות עבור כל סוגי הבריאה ולספק להם את החיבור. ובזה אנחנו עושים רצון ה'.
ולכן, במידה שאותם אלה שנקראים "ישראל", "ישר – אל" (מכוונים ישירות לבורא) מבצעים את עבודתם בנאמנות ובמסירות נפש, כך העולם נתקן יותר. ולהיפך, אם הם בינתיים מתעלמים מהעבודה שמוטלת עליהם אז כל העולם סובל, והסבל הזה בסופו של דבר חוזר לישראל כדי לזרז אותם להתחיל בתיקון.
לכן לא צריך לקבל את הבעיות האלה כעונש. כל השכר והעונש הוא, האם אנחנו מסוגלים לבצע את רצון הבורא. בזה כל "השכר והעונש".
ידיעות קודמות בנושא:
עבודה יומיומית למען התיקון הסופי
כל המצטער עם הציבור זוכה לנחמה
לצרף את כל העולם לבורא
