תרופה ליום שלם

laitman_2009-11-29_0032_w.jpg

שאלה: מה האדם יכול לעשות בזמן קריאת ספר הזוהר, כדי שבמהלך היום הוא יישאר בקשר עם הקבוצה?

תשובתי: בבוקר קיבלת תרופה, זריקה. נניח שיש לי לחץ דם גבוה, ולכן בבוקר אני מייד מקבל כדור וכל היום אני חופשי. התרופה עושה את שלה, מפני שהיא פועלת באותה הדרגה: בדרגת הדומם, הצומח והחי.

לעומת זאת, ההתפתחות הרוחנית שלנו תלויה במאמצים שלנו, במידת ההשתתפות שלי בריפוי של עצמי. מדוע? מפני שבזכות הריפוי, אני מגיע מדרגת החי לדרגת המדבר. לכן, לא מספיק לי לקבל "כדור" בבוקר, למשל, חצי שעה של קריאת ספר הזוהר,  שבה אני שומע אותו בהתלהבות רבה ומתרגש ממנו עד דמעות. זה לא מספיק.

אני חייב לסדר לעצמי את סדר היום, כך שבכל 23.5 השעות הנותרות אהיה תחת ההשפעה הזאת.

בעולם שלנו כדור יכול לפעול עליי למשך 23.5 שעות, אם מצצתי אותו במשך חצי שעה. בהדרגה, לפי מידת הפרשת מיצי הקיבה, הכדור משחרר את כל החומרים שנמצאים בו, וכך הגוף סופג אותם למשך כמה שעות.

אנחנו צריכים לעשות דבר דומה. אך האדם אינו מסוגל לכן, מפני שהוא נמצא כל הזמן נמצא בדרגה שלו, ואילו כאן הוא צריך להימצא בין שתי דרגות. שתי הדרגות, כמו שכתוב בזוהר, הן שתי האותיות "ה", העליונה והתחתונה. העליונה היא "בינה", שפועלת עליי, ואני הוא ה"מלכות", ה-"ה" התחתונה. מה צריך להיות בינינו? – הבורא.

לכן אני צריך להציב לפניי את הבורא. כלומר, כל ההתעוררויות שמורגשות במלכות שלי, ברצון שלי, מכך שקיבלתי חצי שעה של "עירוי", כל ההכנות של אותה המלכות לתיקונים שקיימים בה בפוטנציאל, חייבים להתגלות בפועל במשך 23.5 השעות.

אני צריך לסייע לה בכך, ולהשתדל לא להתנתק מהמטרה: "ישראל (האדם המשתוקק לבורא), אורייתא (האור המתקן) והקב"ה, אחד הוא". למענה קיבלתי את הזריקה הזאת.

מובן שאני יכול לעשות זאת רק בעזרת הקבוצה, שהיא המקום שבו אנחנו נמצאים במחשבה אחת ולכן אנחנו משפיעים זה על זה. אין ברירה. האדם לא יוכל לעשות זאת לבד, אפילו אם ירשום לעצמו אלף תזכורות בכל פינה. הוא לא יראה אותן, אפילו אם ייקח לעצמו משרת שיזכיר לו, הוא לא ישמע אותו.

זה אפשרי רק כאשר יבוא אליו הכוח שיחייב אותו לשמוע, כלומר, ייצור קשר בין שתי האותיות "ה". ואת זה רק הקבוצה יכולה לעשות.

לכן, הערבות מתבטאת בכך שאתה תימצא בפעולה הזאת, בספיגת התרופה שכבר קיימת בך. אם בלעת אותה ולא השתמשת בה, זה כמו שקיבלת רעל מהנחש. כי כל תרופה היא רעל. לא במקרה הסמל של הרפואה הוא נחש שמתפתל סביב כוס רעל. אם אינך משתמש באמצעי הזה בצורה הנכונה, הוא הופך לסם המוות. ואז תגלה את זה בדרך של ייסורים ולא בדרך האור.

זאת מכניקה, היא חייבת לעבוד כך. אין כאן כלום חוץ מחוקי טבע.

לכן, כאן טמון השורש של כל הטעויות של בני האדם, בכל החיים שלהם, לאורך כל ההיסטוריה האנושית. אפשר לכתוב על כך רומנים שלמים… אבל לאנושות כבר לא יהיה זמן לקרוא אותם…

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 08.03.2012

ידיעות קודמת בנושא:
להוקיר כל טיפה של אור
העירוי הנפלא
כל היום – למען שעה אחת

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/C56AZ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest