תקנאו יותר

שאלה: האם אפשר לומר, שכמות ואיכות היגיעה שלנו תלויה בקנאה כלפי החברים?

תשובה: כן, גם בקנאה. כתוב: "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם".

נראה לכאורה, מה יש טוב בתכונות הללו? מה יכול להיות יותר גרוע ומגונה, מאשר לאבד את הפן האנושי? אדם שמתמלא בקנאה, שמסוגל לגרום רע לכל אחד, נהנה מלדרוך על האחרים, להרוס.

במילה אחת, אנחנו מדברים על תכונות גרועות, אבל דווקא הן מוציאות את האדם מהעולם הזה לעולם העליון. אחרי הכול, הן מראות את האגו המקורי.

באיזה צורה עוד אני יכול לבנות את הקשר עם האחרים אם אין בי קנאה, תאווה וכבוד? במקרה כזה אני לא צריך אף אחד, אני חי לי איפה שהוא בפרברים, לפעמים יוצא לקניות ולסידורים הקשורים להכרחיות שלי, וחוזר הביתה.

אבל פתאום אני בתוך השקט שלי מגלה קנאה כלפי האחרים. אני רוצה להשיג את אותם הדברים כמו שיש להם, ואפילו יותר, כדי להיראות יותר גבוה מהם. אז אני עובר לגור בתוך העיר ומתחיל "קריירה"…

אי אפשר להתקדם קדימה בלי לגלות בעצמי את התכונות הרעות. צריך רק להבין שהם "עזר כנגדו". לא צריך לחסום אותן, אלא להיפך, שיצאו החוצה. "שמח אני ברשעים שמתגלים", כותב בעל הסולם.

שאלה: איך לשלב את הקנאה כלפי החברים והבקשה לא עבור עצמי, אלא עבורם?

תשובה: הקנאה כלפי החברים זה זרז עצום של ההתקדמות שלי. אבל התקדמות כלפי מה? כלפי ההשפעה. אני לא מתכוון לעבור את ההישגים שלהם ברמה החומרית, אני רוצה להצליח בדרגה הרוחנית. וברוחניות ההצלחה תלויה בכמה שאני מבטל את ה"אני" שלי. כשאני רוצה להתקדם, אני עושה סדר בכל מה שקיבלתי מהחברים באמצעות קנאה, תאווה וכבוד. ואז אני מתחיל להבין שההתקדמות הרוחנית זה דווקא התעלות מעל עצמי.

בצורה כזאת אני מקבל מהחברים רצון לעלות, אבל אני לא מפרש אותו בצורה נכונה: לעלות, פירושו להתעלות מעל עצמי ולהתכלל איתו. בצורה כזאת הקבוצה היא "עזר כנגדו": היא מעוררת בי התעוררות שלילית שאותה אני הופך לחיובית, כדי בסופו של דבר לחזור לחיבור עם החברים.

כאן שוב נוצרת לי בעיה, הרצון שוב גדל, אני חוזר על כל התהליך…

שאלה: איך לכוון את הקנאה, התאווה והכבוד לכיוון הנכון? הרי מאוד קל להצדיק את עצמי במטרה הנכונה, ובסוף ליפול לתוך החושך והשבירה בדרך. איך לבנות בתוכי גבולות פנימיים שמכוונים אותי, חוץ מהמורה, הקבוצה והספרים?

תשובה: אתה חייב ביטול לפניו. מתוך הביטול אתה מעורר בתוך עצמך את הקנאה, התאווה והכבוד. אתה פותח את העיניים ומתחיל לעשות בדיקה, ולא נותן לדברים להתגלגל בעצמם.

אחרת, אתה נמצא בתוך קנאה גשמית, תאווה וכבוד, אתה רוצה להיות שונה, להתעלות מעל החברים. אבל הקבוצה בנויה בצורה כזאת, שהיא לא תיתן לך ליפול לתוך זה. אתה תשתנה בכל מקרה. כי כאן יש אווירה מיוחדת, כאן האנשים עסוקים בחיפוש פנימי, והיחס של החברים מקבל צורה יותר ויותר נכונה. לכן, אפילו חברים חדשים שנמצאים כאן, מקבלים כיוון נכון ושואפים לאמת, ולא לרווחים הרגילים לקבל לעצמי.

שאלה: אבל לכל אחד מהחברים נתנו תנאים אופטימליים להתקדמות. אז במה לקנא?

תשובה: אני רוצה לכלול אותם בתוכי. בכל אחד מהם יש משהו מיוחד, אחרת הוא לא היה כאן. אז אני רוצה את אותו הדבר. זה אומר שאני רוצה להיות "אדם".

התנאים האופטימליים הם לא סיבה להירגע, אלא להיפך, סיבה להוציא מהכול את המיטב, מכל המצבים והחברים.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 10.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
קנאה מועילה, כשמרבה את החכמה
קנאה זה לא פגם
קנאה בחברים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest