קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"שמעתי", מאמר נ"ג, "ענין הגבלה:
"וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."
העיקר, זה מצב של קטנות, "חפץ חסד", "להשפיע על מנת להשפיע", נכונות להסתפק במועט. ויחד עם זה, אני לא צריך להרגיש כאילו שאני מצמצם את עצמי ושמשהו חסר לי, אלא להיפך, להרגיש את עצמי מסופק לגמרי.
כי מצב של קטנות צריך להפוך עבורי ליקר ומכובד מאוד. ואז נשאלת השאלה, למה זה בכלל צריך להיות מצב של קטנות, ולא נקודה אחת? אני לא רוצה בכלל שיהיה לי נפח, אני רוצה לתפוס כמה שפחות מקום. כדי להתקיים ולעשות הכול לטובת כולם, לטובת הבורא, אני מוכן להתכווץ לנקודה ושלא יהיה לי שום דבר לעצמי.
והאמת, שזוהי הגישה הנכונה. ממצב כזה אנחנו מתחילים בתפיסה ובהשגה של המציאות הרוחנית. אבל ברגע שמתחילים לחשוב על העניין, במה אפשר לעשות נחת רוח לבורא, אנחנו מבינים, שלשם כך אנחנו צריכים לקבל ממנו את כל האבחנות והרצונות, ולשנות אותם מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. בדרך כזאת אנחנו הופכים לעוּבר רוחני, שמתחיל להגדיל את הנפח שלו כדי להשתוקק, להידבק לבורא ובזה לעשות לו נחת רוח.
ללא זה אנחנו לא גדלים כעוּבר במעי אימו. כל שנייה, כל רגע, כל תנועה ותוספת, כל גרם של משקל, שאותו מגדל העובר בגופו, הוא רק כדי לעשות נחת רוח לבורא. הוא צריך להרגיש איך שהוא משמח בזה את הבורא.
ובזמן הלידה, בזמן צירי הלידה, ההיפוך עם הראש למטה שאותו העוּבר מבצע לפני הלידה, בכל צעד הוא בודק האם הצעד הזה נעשה כדי לעשות נחת רוח למוליד. ולאחר שנולד, בזמן היניקה, הוא ממשיך להתפתח, כמו תינוק, שנמצא על הידיים של אימא, כך גם האדם נמצא על הידיים של הבורא.
הוא כבר מתחיל לעבוד עם הרצונות שלו ומגביל חלקית את עצמו, אבל כל פעולה שלו, לצורך ההגבלה או לצורך הגדילה, נעשית רק כדי לעשות נחת רוח לבורא. כך האדם גדל.
לכן, אותה הנקודה שממנה הוא התחיל לגדול, בזה שלא רצה שתהיה לו יותר מנקודה, נשארת כמרכז שלו. עליה הוא עומד, מבלי שרוצה יותר מהקיום ההכרחי, וכל היתר שהוא נאלץ להוסיף לנקודה הזאת, דרוש רק כדי לעשות נחת רוח לבורא. רק זה מה שמניע אותו בכל הפעולות שלו: בכל הגבלה ושמחה.
הוא שמח דווקא בכך – לא למען עצמו, אלא בכך שעשה נחת רוח לבורא. על ידי זה הוא משיג דבקות כמו בין שני חברים אוהבים שמרגישים זה את זה.
מתוך שיעור על מאמר נ"ג מספר "שמעתי", 14.03.2013
ידיעות קודמות בנושא:
תעבוד בשמחה
אני משפיע, משמע אני קיים
איך להישאר בקו הישר הקצר ביותר
