דף הבית / משבר עולמי / תקופת "החיים הטובים" עברה

תקופת "החיים הטובים" עברה

photo_rav_gh70_179.jpg

כלי התקשורת מדווחים שהעלייה בדיכאון הכללי גורמת לירידה במסחר ובתיירות.

אני חושב… שלמרות כל מאמצי הממשלות ומסעי הפרסום האינטנסיביים, בסופו של דבר אנשים יקנו רק את מה שדרוש לקיומם, הם כבר לא יבזבזו כספים כמו בעבר.

הבעיה אינה המשבר, אלא שתקופת התפתחות האגואיזם, תקופת "החיים הטובים", עברה. כל הנסיעות התיירותיות ברחבי העולם, כל הטיסות, השייט בספינות, זיקוקי הדינור, הטיולים למזרח הרחוק, החנויות והמצרכים המיותרים יישארו בעבר. תישאר רק ריקנות עצובה, איפוק, והקשר הווירטואלי באינטרנט, קיום מינימאלי. הסביבה הסוציאלית של העולם תשתנה לתמיד. ההאטה בקצב החיים והירידה בהיקף הקניות אינה תוצאה מהמשבר, אלא מהשינוי במצב הרוח של האנשים.

האגואיזם גדל ועבר את גיל ההתבגרות! ולכן הנטייה לחיים פשוטים, לחסכנות, ליציבות ובטחון, תגרום לאנשים לרסן את עצמם מהוצאות חסרות טעם. האגואיזם החל לטפס למעלה, לחפש לעצמו מילוי חדש, אבל האנושות עדיין לא מרגישה ולא תופסת את השינוי. עוד מספר מכות, או מפגשים עם חוכמת הקבלה, יביאו את כולם להבנה ולהכרה בכך, בטוב או ברע.

כך או כך, בעתיד כבר מחכה לנו עולם חדש.

תוכנית "אפקט הפרפר" – האגו כשורש למשבר העולמי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/GugxW

2 comments

  1. ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן-הָעִיר, וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר; וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה, מַה-יִּהְיֶה בָּעִיר. ו וַיְמַן יְהוָה-אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה, לִהְיוֹת צֵל עַל-רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ, מֵרָעָתוֹ; וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל-הַקִּיקָיוֹן, שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת, בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת; וַתַּךְ אֶת-הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל-רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף; וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ, לָמוּת, וַיֹּאמֶר, טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי. ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת. י וַיֹּאמֶר יְהוָה–אַתָּה חַסְתָּ עַל-הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶׁר לֹא-עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ: שֶׁבִּן-לַיְלָה הָיָה, וּבִן-לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס, עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה–אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וּבְהֵמָה, רַבָּה.

  2. יש נכון בדברים האלה, ניתן לראות זאת גם מהכיוון של רוח התקופה, עם התקדמות הזמן האנושות מחפשת הנאות ואתגרי חיים יותר ויותר יצרתיים ומה שהיה נחשב אתמול להנאה היום כבר משעמם, יש חיפוש לשבור שיאים חדשים להשיג עוד ועוד כי כבר אין סיפוק בדברים הקטנים. אז יותר אנשים מתעוררים ושואלים את עצמם האם יהיה סוף לחיפוש הזה של סיפוק הנאות וצרכים של כייף והפגת השעמום. מי שגם מבין זאת מגיע מנקודה שהוא מסתכל ורואה שהוא נדרש לעבוד יותר ויותר בשביל לספק את הנאותיו שהוא רוצה, אבל אז הוא מחליט אם זה מה שהוא מוכן להקריב בשביל הנאות ואולי אף לומד לשים לעצמו גבולות.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest