תפיסה מערכתית

שאלה: לאחר הכנס בערבה, אנחנו חוזרים לקבוצות. מה אתה מציע כדי לחזק עוד יותר את הקשר שהשגנו?

תשובתי: אנחנו צריכים ללמוד היטב את מה שהיה בכנס, את ההרגשה הזאת. ייתכן שאם נצפה עוד ועוד במה שהיה, נוכל שוב להרגיש את הדברים האלה כדי להמשיך אותם הלאה. העיקר – לא לרדת מאותה הרמה, להבין שההפרעות הן דווקא כדי שנעלה דווקא. אנחנו לא יכולים כל החיים להיות בכנס. זה לא היה עוזר לנו. לכן החיים מסודרים בצורה כזאת שבאה עכשיו הצטרפות לאותה המדרגה שהשגנו, הצטרפות של כל המאסה האחרת שלא יכולה להיות בזה, לא יכולה להתפעל.

אנחנו נמצאים בדרגה ד' של הרגישות שבחומר, בדרגת המדבר. החי, הצומח והדומם צריכים עכשיו להצטרף לאותה הדרגה כדי לבנות את הדרגה הזאת בצורה השלמה. ואלה ההפרעות שבאות מכל האנושות, כלומר, מדרגות החי, הצומח והדומם. והן צריכות להביא לנו את ההשגה השלמה של מה שהשגנו. אנחנו צריכים לראות את ההפרעות האלה כ"עזר כנגדו".

את ההתגברות על ההפרעות האלה אפשר לחלק לשני שלבים:

א. אני משתדל כל פעם להית בתפיסת המציאות שחוץ מהקבוצה אין כלום. יש מערכת, אני מסתכל עליה, דרכה אני רואה את כל העולם. המערכת הזאת היא הקבוצה, וכל מה שקורה בעולם הוא בסך הכול תוצאה מאיכות הקשר בינינו. כך אני רוצה להשתדל כל הזמן להיות בתפיסה הזאת. כי זה אמת, זה נכון. וככל שנשתדל להרגיש את זה, נראה שבאמת, כך מנוהל העולם.

ב. אני יכול להחזיק בזה במידה שבה אני דואג שכולם יהיו בזה, כל החברים. צריכה להיות כאן דאגה הדדית. אם אני דואג עליהם, אני מקבל מהם את הדאגה, ואז אני לא יוצא מתפיסת המערכת.

זאת אומרת, אני צריך כל הזמן להתאמץ לראות את העולם ולהרגיש את העולם דרך הפריזמה של הקבוצה, וכן לדאוג על כל החלקים שלי, על כל החברים שלי, שלא תיעלם גם מהם אותה התפיסה. שנהיה יחד בתפיסת עולם כזאת. אם אני רוצה להחזיק את הצורה הזאת, ואם אני דואג עליהם, אני מקבל מהם את הערבות. זה נקרא שאני מכריע את עצמי ואת כל העולם לכף זכות.

זאת בעצם נקודת הבחירה של האדם. לעת עתה היא מתבהרת לנו בצורה כזאת. אם אני לא יכול לברר משהו דרך הגישה הזאת, כדאי לי לא לצאת לעולם. צריך לשמור על זה ככל הניתן. כל היציאות שלנו כלפי העולם שלא דרך המערכת הזאת, בסופו של דבר יגרמו לנו בעיות, קריסות, בלבולים, אי נעימויות, עד המוות. הכול בא רק דרך זה שאנחנו פתאום מפסיקים לראות את המערכת היחידה, האחידה, אפילו בצורה מינימלית, שזה כבר מוות, זה כבר חוסר קיום, חוסר קומוניקציה בין החלקים שלה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 26.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
העולם יימשך אחרי הקבוצה
לחייב את הבורא לעזור לנו
להתמקד פנימה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/DiC6p

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest