דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / תפילה על החשוב ביותר

תפילה על החשוב ביותר

מ"ן, תפילה, זה נקרא פעולה שנובעת מתוך הרצון, ולא מתוך השׂכל. היא נולדת מהרצונות של "בינה" ו"מלכות" שפועלים יחד. כזאת תפילה אנחנו צריכים להעלות, כלומר, לקבוע שזה הדבר החשוב ביותר עבורנו. וזה נקרא לעלות, עלייה.

כי כל סרגל המדידה הזה נמצא בתוכי. נמצאים בתוכי יחד הרבה דרישות, חסרונות, רצונות למיניהם, שאותם אני מסדר לפי ההעדפות שלי, בכך שמעדיף זה על פני זה לפי חשיבותם. אבל למעלה מהכול צריך להיות כוח החיבור, שבתוכו אני רוצה לגלות את הבורא, כדי לגרום לו נחת רוח.

אם אני מסדר את כל הפעולות, הרצונות והנטיות שלי בכזאת צורה, שהחיבור יהיה הדבר החשוב ביותר מכולם, זה נקרא שאני מעלה מ"ן. שאני מעלה מעל הכול את הצורך לחיבור, לתיקון, לגילוי הבורא (כדי לעשות לו נחת רוח), כדבר החשוב ביותר. זה נקרא עלייה.

אני לא שולח את הבקשה הזאת בדואר או ב – sms לאיזה כוכב אחר רחוק. כל העולמות נמצאים בתוך האדם, שם הכול מתחיל, מתממש ונגמר, בתוך המודעות שלו. ולכן אני צריך לסדר ולארגן את עצמי כך, כדי לבנות בקו אחד, לפי סרגל מדידת ערכים ברור את כל התשוקות והרצונות שלי, הגשמיים בלבד: אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד מושכלות, ואחר כך גם את אלה שקצת מנותקים מהעולם הזה. במדרגה העליונה ביותר של סולם ההעדפות הזה צריך להימצא הרצון שלי לעשות נחת רוח לבורא, על ידי החיבור בינינו, כדי לתת לו מקום להתגלות בנו עכשיו.

מ"ן, זה נקרא "מי נוקבין" (מים של נקבה). מים, זה "בינה", ונוקבה זה "מלכות". באופן כזה אני מחבר בתפילה את ה"בינה" וה"מלכות", כלומר אני מחבר ומדביק גרגירי חול של הרצון, שזה חלקי ה"מלכות", על ידי מים, שזה "חסד", שזו תכונת ה"בינה". אני רוצה שזה יתקיים בצורה כזאת – יחד. אני מעלה את החיסרון הזה, רוצה להיות מחובר עם האחרים על ידי תכונת ה"חסד", תכונת ה"בינה", תכונת ההשפעה.

לכן הבקשה שלי נקראת "מי נוקבין", מ"ן. אני מעלה אותה, כלומר מחשיב את זה כדבר החשוב ביותר בעיניי. ואם אני משתדל לשמור את הרצון הזה בלב, לעורר אותו בכל האמצעים בעמקי הלב, אז זה נקרא תפילה, או העלאת מ"ן, או כוונה.

ואז בהתאם למאמצים שלי לעשות את זה, פועל עליי המאור המחזיר למוטב, ומעורר בי הרבה מצבים שונים: מחשבות ורגשות בעד החיבור ונגדו, בעד כוונת ההשפעה ונגדה. בצורה כזאת מנסים לנענע אותי ולהעביר דרך כל מיני מצבים, כדי שעל ידם אני יותר אבין, ארגיש, אהיה בעל ניסיון. וכך אני מברר יותר ויותר, מה זה נקרא תפילה, מ"ן אמיתי.

בדרך הזאת אני אצטרך לחוות אכזבה, ייאוש, נחיצות, חוסר סבלנות, פחד מאי הצלחה, חוסר הבנה מכך, לאיזו הצלחה אני מצפה: לטובת עצמי או לטובת הבורא? כאן מועיל מאוד לתאר לעצמי את כל תפיסת המציאות: את כל הטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם, שהם כולם הרצונות שלי שהתנתקו ממני על ידי השבירה, יצאו מהמודעות שלי.

ועכשיו הם נמצאים לפניי, ואני צריך על ידי המאמץ שלי לחבר אותם יחד ולצרפם אליי, על אף שנדמה לי שהם כאילו נמצאים מבחוץ. אני צריך להשתדל להתייחס אליהם כך, כאילו שהם קיימים בתוכי. ואז כל המאמץ שלי ייקרא תפילה, מ"ן.

וכך על ידי העבודה על תפיסת המציאות הנכונה, וחיבור של כל חלקי המציאות יחד, על ידי תכונת ה"חסד", אני יותר ויותר מחזיר את הכלי הכללי לקדמותו, כלומר למצב המתוקן, לאחד שלם.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, "הקדמת ספר הזוהר", 15.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שני המרכיבים ההכרחיים של התפילה
ייאוש וביטחון הם מרכיבי התפילה
רק תרצה…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/gIGx2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest